על הנייר, לניר ברקת יש את כל מה שצריך כדי להצליח בפוליטיקה, בדיוק כפי שהצליח בעסקים. הוא איש עסקים מצליח שהביא את ניחוח האקזיטים לפוליטיקה, הוא היה ראש עיריית ירושלים שהוערך על ידי ציבור רב, והוא מחזיק בתפיסת עולם ימנית-כלכלית מנומקת. אך למרות השנים שעברו מאז נחת במצודת זאב, ולמרות המשאבים העצומים שהשקיע בחיבוק פעילי השטח, נדמה שברקת נותר בליכוד במעמד של תושב ארעי.
ניר ברקת מגיב לפרסומים לפיהם תכנן להדיח את נתניהו
הבעיה שלו היא לא חוסר כישרון, אלא חוסר ביטחון – לא שלו בעצמו, אלא של המפלגה בו. הצמרת הליכודית מאז ומעולם ידעה לעכל "נסיכים" ולוחמים, אבל היא מתקשה לעכל את מי שנתפס כמי שדילג פנימה מבחוץ. הצל הכבד של "קדימה" ממשיך ללוות את ברקת כמו עננה שאינה מתפזרת. הוא אולי מכחיש בתוקף את השיוך ההיסטורי ההוא, וטוען שמעולם לא היה שם, אך בפוליטיקה של רגש וזהות – העובדות לעיתים חשובות פחות מהתחושה.
הקלפיות נפתחו: 140 אלף מתפקדים יוצאים להכריע בפריימריז
עבור הליכודניק השורשי, ברקת תמיד נראה קצת יותר מדי "קוסמופוליטי", קצת יותר מדי מתוכנן, ובעיקר – חשוד כמי שמחזיק בכיסו תוכנית חלופית. בשנים האחרונות ברקת עשה הכל כדי להוכיח שהוא "אחד מהם". הוא חרש את הארץ, השתתף באינספור כנסים, הרים כוסיות בפורומים מצומצמים וניסה לסגל לעצמו את שפת הליכוד. אבל ככל שהוא ניסה להתקרב, כך גברה החשדנות. זהו פרדוקס ברקת: ככל שהוא משקיע יותר מאמץ בלהתקבל, כך הוא נתפס כמי שמתאמץ מדי.
כעת, הוא עומד בפני המבחן המשמעותי ביותר שלו. הדיווחים על ניסיונות ה"פוטש" כביכול נגד נתניהו בימים שאחרי ה-7 באוקטובר, נפלו על קרקע פורייה של חוסר אמון. עבור נאמני ראש הממשלה, הדיווחים הללו (גם אם הם מוכחשים בתוקף על ידי ברקת) היו הוכחה למה שתמיד חשדו בו: שברקת רק מחכה לשעת כושר כדי לרשת את הכיסא, ולא מתוך נאמנות לדרך, אלא מתוך אמביציה אישית.
ברקת מוצא את עצמו במלכוד. אם הוא שותק, הוא נתפס כחלש. אם הוא תוקף או מנסה להפגין עצמאות (כפי שעשה לא פעם בנושאים כלכליים מול האוצר או מול חדשות 12), הוא מסומן כמי שחותר תחת המנהיגות. הביקורת עליו אינה נוקבת או ארסית כמו זו המופנית כלפי יריבים פוליטיים משמאל, היא פשוט "רפה" – כזו שמתבטאת בהרמת גבה, בכתף קרה במסדרונות הכנסת, ובחוסר רצון של הפעילים להעניק לו את המפתחות להנהגה באמת.
ביום הפריימריז, השאלה לא תהיה כמה כסף הושקע בקמפיין או כמה תוכניות כלכליות הוא הציג. השאלה תהיה פשוטה: האם הליכודניקים השתכנעו שניר ברקת הוא באמת חלק מהמשפחה, או שהוא עדיין האורח המנומס מההייטק שפשוט שכר חדר בבית המשותף? נכון לעכשיו, נראה שחובת ההוכחה היא עדיין, ואולי תמיד תהיה, עליו.
