המונים פוקדים את קברו של הרב קוק זצ"ל בהר הזיתים, בציון 91 שנים ליום פטירתו אשר חל היום (ראשון) – ג' אלול. במהלך היום צפויים רבים להמשיך ולהגיע לציונו, להתפלל ולעלות את זכרו.
אתחלתא דגאולה
הרב אברהם יצחק הכהן קוק: 1865-1935. היה פוסק, הוגה דעות, מקובל, ומי שנחשב לאחד מאבות הציונות והרב האשכנזי הראשון של ארץ ישראל. הרב קוק היה שונה בנוף הרבני באותן שנים. בזמן שאחרים בגלות ובירושלים הסתגרו בין חומות – הרב קוק ירד לשטח תוך שהוא מזהה את המפעל הציוני לא רק כפתרון לבעיית היהודים אלא "אתחלתא דגאולה".
הגישה של הרב לחלוצי הציונות החילונית באותם ימים ימים הביאה עליו אש צולבת מצב חוגים חרדים קיצוניים. הם לא הבינו כיצד רב בסדר הגודל שלו מחבק "מחללי שבת". אז הוא הסביר להם: "כשבנו את קודש הקודשים בבית המקדש, עשו זאת פועלים בבגדי עבודה אשר השתמשו בכלים גסים עד כדי כך בזמן שהיה אפשר לחשוב שזה אתר בנייה לכל דבר – ורק כשהשלימו את המלאכה, המקום התקדש".
החדש יתקדש
בניגוד מוחלט לתפיסת "חדש אסור מן התורה" שטבע החת"ם סופר כדי להסתגר מאחורי חומות מול איומי המודרנה, הרב קוק סירב למודל של מגננה. הוא הציב אלטרנטיבה מהפכנית שטבועה במשפט אחד: "הישן יתחדש, והחדש יתקדש". במקום לברוח מהתנועה הציונית ומהקדמה, הוא קרא לקחת את הכלים של העולם החדש ולצקת לתוכם את הקדושה העתיקה. הוא לא חיפש יהדות שורדת של גלות, אלא שאף ליהדות מנהיגה, אמיצה וריבונית שצומחת מתוך אדמת ארץ ישראל.
החזון הנועז הזה הצמיח את חזון "תורה ועבודה" ואת הציבור הדתי-לאומי של ימינו, ציבור שחי את השילוב הבלתי מתפשר בין ספרא לסייפא. ממשיכי דרכו של הרב קוק הם אלו שיוצאים מספסלי בית המדרש היישר אל שדה הקרב ולחזית העשייה. במלחמה האחרונה, המורשת הזו נכתבה בדם: רבים כל כך מבניה של הציונות הדתית נפלו בקרבות ההגנה על המולדת. במותם ובחייהם, הם ההוכחה החיה והכואבת ביותר לצוואת הרה קוק – חיבור מוחלט בין לימוד תורה, אהבת העם, ומסירות נפש למען ארץ ישראל.
