מאז נפילת משטר בשאר אל-אסד בדצמבר 2024, עברו היחסים בין איראן לסוריה טלטלה גדולה. מה שהיה במשך יותר מעשור ציר מרכזי ב"ציר ההתנגדות" האיראני או "הסהר השיעי" – עם סוריה כגשר יבשתי חיוני להעברת נשק, כוחות ותמיכה לחיזבאללה בלבנון – הפך למערכת יחסים עוינת ובעייתית.
הממשל החדש בדמשק, בראשות אבו מחמד אלג'ולאני, בחר במדיניות של ניטרליות פעילה והדגיש שוב ושוב כי סוריה אינה מעוניינת להפוך לזירת עימות אזורית נוספת, וכי עדיפותה העליונה היא שיקום המדינה לאחר שנים של מלחמת אזרחים. בהצהרות פומביות, כולל במרץ 2026, הבהיר אלג'ולאני כי סוריה תישאר מחוץ לכל עימות אלא אם תותקף על ידי צד כלשהו.
סוריה נחושה לתפוס את אסד ובכיריו – ותבקש את עזרת האינטרפול
אולם, על רקע ההצהרות שפיזר הנשיא טראמפ בשבועות האחרונים על אפשרות של כניסת כוחות סוריים ללבנון במטרה לפגוע בתשתיות הטילים והנשק של חיזבאללה, מציגה איראן עמדה נחרצת וברורה: כל מהלך כזה ייחשב כקו אדום ויוביל לתגובה רחבה. מקורבים לחיזבאללה מדווחים כי טהרן העבירה לאחרונה אזהרה חריפה ביותר לדמשק דרך ערוצים טורקיים, שכללה איום בפגיעה בטילים בליסטיים ביותר מ-100 יעדים אסטרטגיים בסוריה, כולל הארמון הנשיאותי בדמשק.
האיום האיראני כולל גם הפעלת מספר חזיתות במקביל, בהן הגבול הסורי-עיראקי, אזור חומס והחוף העלאווי, לצד תמיכה בתנועות כורדיות באזור חלב. המסר הועבר לא רק לדמשק אלא גם לטורקיה, ערב הסעודית, קטאר ועיראק, במטרה להבהיר כי המבצע – אם יתממש – לא יישאר מוגבל לבקעת הלבנון אלא יהפוך לעימות אזורי רחב בתוך השטח הסורי והלבנוני.
שורשי המתח נעוצים בעבר הקרוב
איראן לא רק הצילה את שלטונו של אסד בשיתוף פעולה עם חיזבאללה, אלא השקיעה עשרות מיליארדי דולרים בבניית תשתית צבאית ולוגיסטית רחבה בשטח הסורי. לאחר נפילת המשטר, נאלצה טהרן לפנות את רוב כוחותיה, והממשל החדש פעל במהירות לפירוק תשתיות אלה דרך מעצרים של תאים הקשורים למשמרות המהפכה ולחיזבאללה, תפיסת מאגרי נשק והטלת הגבלות על פעילות ארגונים הקשורים לטהרן.
כיום איראן ממשיכה לנסות לשמר את השפעתה באמצעות רשתות חשאיות ונתיבי הברחה, בעוד כוחות הביטחון הסוריים מבצעים פשיטות חוזרות ונשנות נגד תאים אלו. ביולי 2026 ביצעה איראן תקיפה באזור אל-תנף וטענה כי פגעה במרכז פיקוד אמריקני, אך מומחים ראו בכך מסר אזהרה לדמשק על רקע הדיונים על מעורבות סורית בהגבלת חיזבאללה.
סוריה מצדה הגבירה את נוכחות כוחותיה בגבולות עם עיראק ולבנון כדי למנוע חדירות של מיליציות פרו-איראניות, בעוד היא מקדמת יחסים עם טורקיה, מדינות ערב והמערב כשחקן עצמאי המתמקד בשיקום כלכלי. עבור איראן, חיזבאללה נותר נכס אסטרטגי וקו אדום מוחלט, במיוחד לאחר אובדן המסדרון היבשתי בסוריה.
למרות שדמשק הכחישה כוונות להתערבות צבאית בלבנון, הדיווחים על האזהרה האיראנית ממחישים עד כמה חיזבאללה נותר העוגן העיקרי של "ציר ההתנגדות" מול ישראל. המתח בין המדינות אינו עימות ישיר כרגע, אלא מאבק שקט על השפעה ונתיבי אספקה, כאשר סוריה החדשה מנסה להתנער מהתלות האיראנית בעוד טהראן מסרבת לוותר על שאריות נוכחותה. כל הסלמה נוספת עלולה להפוך את היחסים הקרים לעימות צבאי גלוי וישיר.
