במדינה דמוקרטית מתוקנת, הכללים ברורים: הציבור בוחר את המחוקק, המחוקק קובע את החוק, והשופט מפרש אותו. אך הסדרה "מרד המשפטנים" מבקשת להוכיח כי בעשורים האחרונים, הסדר הזה התהפך. בלב המהפכה השקטה הזו ניצבת קבוצה מצומצמת של משפטנים שנטלו לעצמם סמכויות מרחיקות לכת, לעיתים ללא הסמכה חוקית מפורשת ובלי ביקורת ציבורית.
הפרק השלישי בסדרה מתמקד באדם שהיה אמור, אולי יותר מכל אחד אחר, להבין את הצורך בריסון הכוח: אביחי מנדלבליט.
המועמד המושלם שהפך ל"נרדף"
סיפורו של מנדלבליט מתחיל בציפייה גדולה. כפי שמציין עו"ד אילן בומבך בפרק: "העובדה שהוא מגיע לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בשעה שהוא ראה גם את הצד השני כחשוד… עשויה הייתה להפוך אותו לאדם המושלם לתפקיד". מנדלבליט, שהכיר את המערכת כפרקליט צבאי ראשי אך גם כנחקר באזהרה בפרשת הרפז, ידע היטב כיצד מרגיש אדם שהמערכת מסמנת אותו.
אך הסדרה טוענת כי דווקא נקודת התורפה הזו היא ששימשה נגדו. הקלטות שנחשפו בפרק מעלות תמונה מדאיגה של יועמ"ש שחש כי שי ניצן, פרקליט המדינה דאז, "מחזיק אותו בגרון" ומעכב החלטות בתיק האישי שלו, מה שיצר, לפי המבקרים, תלות בעייתית בין השניים.
"אדם שמוליכים אותו הוא אדם חלש"
אחד הגילויים המטלטלים בפרק נוגע להתנהלות חקירות נתניהו. החוקר צבי חבקין מעיד בפרק כי חקירות בוצעו ללא אישורים בכתב, כנדרש בחוק יסוד. דוד פטר, מהפורום לשילה, מתאר את מנדלבליט כאחד היועמ"שים החלשים בתולדות המדינה: "היום במשפט מתברר שהיועמ"ש נתן הוראה מפורשת – אל תחקרו בסוגיות מסוימות – והם חוקרים ומביאים ממצאים ומוליכים אותו".
התמונה המצטיירת היא של מערכת משטרתית ופרקליטותית ש"השתוללה", בעוד מי שאמור היה להציב לה גבולות – היועץ המשפטי – שימש בפועל כחותמת גומי.
הקורבנות שבדרך: המקרה של שירה שפיץ
הסדרה לא מסתפקת רק בניתוח פוליטי ומשפטי, אלא מציגה את המחיר האנושי של המערכת ה"דורסנית". סיפורה של עו"ד שירה שפיץ מובא כמשל כואב: שפיץ, שסיננה לעבר מנדלבליט את המילים "פרשת משפטים בושה" בדרכו לבית הכנסת, מצאה את עצמה נעצרת בשבת לעיני ילדיה. לטענת הסדרה, המקרה הזה ממחיש כיצד חוסר המעש של מנדלבליט אל מול עוולות המערכת הוביל למציאות שבה זכויות אדם נרמסות בשם ההגנה על כבודם של בכירי המערכת.
השאלה הדמוקרטית: מי באמת מחליט?
בסופו של יום, "מרד המשפטנים" מציבה סימן שאלה גדול מעל הדמוקרטיה הישראלית. כשמנדלבליט הודיע "בלב כבד ובלב שלם" על הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה, האם הוא פעל מתוך שיקול דעת עצמאי, או שמא היה זה שיאה של שיטה שבה המילה האחרונה שייכת תמיד לאנשים שאיש לא בחר בהם?
דובי שרצר מסכם זאת בפרק במילים נוקבות: "זה בן אדם שהכניס לקודש הקודשים שיקולים זרים… וגרם אובדן אמון במערכת". הפרק השלישי של "מרד המשפטנים" הוא לא רק כתב אישום נגד אדם אחד, אלא נגד תרבות ארגונית שרואה בביקורת איום, ובכוח – כלי עבודה בלעדי.
