הצבא האמריקאי עובד על פתרון חדשני לאחת הבעיות הגדולות ביותר במעמקי הים: איך מספקים חשמל לציוד צבאי ולצוללות אוטונומיות שנמצאים עמוק מתחת למים? פרויקט חדש בשם DEPTHS, בתקציב ראשוני של מיליוני דולרים, שואף להציב בקרקעית האוקיינוס "סוללות גרעיניות" חזקות שיכולות לעבוד במשך עשרות שנים ללא שום צורך בתחזוקה או בתדלוק, כך פורסם במגזין הטכנולוגיה והתחבורה "Autoweek".
כיום, כל כלי שיט אוטומטי או חיישן המונח על קרקעית הים מוגבל בזמן הפעילות שלו בגלל קיבולת הסוללה. כדי למלא את המצברים, הצבא נאלץ לשלוח ספינות יקרות כדי למשות את הציוד או להחליף לו סוללות. הפתרון החדש מבוסס על מנוע מיוחד שמנצל את החום של סטרונציום-90 – חומר רדיואקטיבי שנחשב לפסולת גרעינית ונשמר כיום במחסני הממשל האמריקאי. החומר הזה פולט חום חזק וקבוע במשך עשרות שנים, והמנוע החדש מצליח להמיר את החום הזה לחשמל ביעילות גבוהה בהרבה מבעבר.
הצורך בסוללות כאלה הפך לדחוף במיוחד בשנים האחרונות, עקב הניסיונות של סין לרשת את קרקעית האוקיינוס השקט במערכות מעקב מתקדמות. המטרה של ארה"ב היא להציב בתחתית הים תחנות עגינה וטעינה, שיאפשרו לרובוטים ולצוללות ללא טייס להגיע, להתחבר, להטעין את המצברים ולהמשיך במשימתם – מבלי לעלות כלל לפני המים.
החברה שפיתחה את הטכנולוגיה, Zeno Power, כבר חכרה מתקן גרעיני שמור בקליפורניה כדי להתחיל בהרכבת המערכות. המטרה היא להציג דגם פועל בקרוב ולהתחיל לספק את תחנות הטעינה הראשונות לצבא ארה"ב עד שנת 2027.
חומרים רדיואקטיביים פולטים חום באופן טבעי וקבוע לאורך שנים רבות כחלק מתהליך ההתפרקות שלהם. בעוד שבעבר ניסיונות להפוך את החום הזה לחשמל דרשו מתקנים ענקיים וכבדים שהפיקו מעט מאוד אנרגיה, השילוב של טכנולוגיה מודרנית ומנועים יעילים מאפשר כיום לייצר סוללות קטנות וחזקות בהרבה. הסוללות הללו אינן תלויות באור שמש, ברוח או בצינורות דלק, ומסוגלות לפעול בסביבה הקיצונית והחשוכה ביותר על כדור הארץ – מעמקי האוקיינוס.
