מדינת ישראל עומדת בשבועות האחרונים בפני אחד המבחנים המורכבים והחשובים ביותר לעתידה האסטרטגי. ברקע הלחצים הבינלאומיים הגוברים, הבהיר השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו קו אדום ברור ונחרץ, קו שכל מי שביטחון המדינה עומד לנגד עיניו חייב להתייצב מאחוריו: ישראל שוללת לחלוטין את "מסמך 15 הנקודות", וצה"ל לא יבצע שום נסיגה מרצועת עזה עד לפירוק מלא, אמיתי ומוחלט של חמאס מכל סוגי נשקו – מהכבד ביותר ועד לקל ביותר.
דבריו המדויקים של ראש הממשלה בפתח ישיבת הממשלה מציבים מראה אל מול המציאות המתרקמת מאחורי הקלעים: "אנחנו מדברים על פירוק אמיתי, לא פירוק פיקטיבי. עכשיו אנחנו מדברים עם האמריקנים על הנושא הזה. יש להם רעיונות. חלק מהם מקובלים עלינו וחלק לא מקובלים עלינו". והחלקים הללו, שאינם מקובלים עלינו, הם בדיוק המקום שבו המערכת הישראלית צריכה לעמוד על שלה, לשמור על האינטרסים הלאומיים ולא למכור את ביטוחה העתידי עבור שקט זמני או הישגים פוליטיים של גורמים זרים.
כדי להבין את גודל האבסורד, צריך להביט על מה שקורה בצידו השני של הגבול. המצרים, שבנו חומות במו ידיהם ויצרו ברצועה את בית הכלא הגדול ביותר בעולם רק כדי למנוע מהעזתים לזלוג לשטחם, נקלעו לבעיה. גורמים במועצת השלום של עזה מנסים להסביר לי לאורך כל השבוע האחרון: "מה אתה רוצה מהמצרים? אם העזתים יעברו דרכם תהיה להם בעיה חמורה". אז מהו הפתרון היצירתי שמצאו אותם גורמים כדי לפתור את הפלונטר המצרי? הם גייסו את שני "אוהבי ישראל" הגדולים ביותר – הקטארים והטורקים – ויחד איתם רקחו מרקחה פוליטית מדהימה.
המרקחה הזו כוללת את הבאתו של מוחמד דחלאן, איש הפתח העזתי שברח מהרצועה ברגע שחמאס עלה לשלטון, ויצירת הסכם שכולו כניעה והטבות לחמאס. מדובר בפייק-הסכם שאין בו שום דאגה לאינטרס הישראלי, אלא ניסיון בוטה של גורמים בינלאומיים, יחד עם הנהגת חמאס, לבחוש בתוך הפוליטיקה הפנימית שלנו, לפצל את מחנה הימין בישראל ולייצר שיח תבוסתני כאילו המדינה נסוגה ונכנעת. למרבה הצער, יש באופוזיציה הישראלית – כמו גדי איזנקוט – מי שמוכנים לאמץ את כותרות הכניעה הללו, לפעול מתוך בלבול ופילוג, ולוותר על השגי המלחמה.
מול הלחצים הללו, גם אם הם מגיעים מתוך הבית הלבן, אסור לנו למצמץ. צריך לומר זאת ביושר: יהיה ויכוח עם הבית הלבן. אבל גם אם יהיה ויכוח, זהו ויכוח בין ידידים וזהו ויכוח בתוך המשפחה. ובתוך המשפחה מותר להתווכח, ומותר לעמוד על שלנו. בבית הלבן יושבים גורמים ונשמעים הרבה מאוד קולות, אך כידידים ושותפים, עלינו להבהיר להם שישראל לא תהיה כלי במשחק הזה.
האירוע היחיד שצריך להוביל אותנו הוא עמידה עיקשת על עקרונותינו, במסגרת מה שמוגדר כ"הסכם 20 הנקודות", שבו צה"ל וישראל אינם נדרשים להתקפל או לשמש כלי במשחק של התרגיל המצרי-קטארי. אנו עדים בימים אלה למסע תדרוכים חסר תקדים של אנשי ה"בורד אוף פיס" בישראל, שמציפים בוקר, צהריים וערב כל כתב, מזוטר ועד בכיר. הריאיון החפוז והמגומגם בזום של ניקולאי מלאדנוב רק מוכיח שהלחץ האמיתי נמצא אצלם, ולא אצלנו.
קשים חיינו בארץ הזו, אך מדינת ישראל הוכיחה בעבר ותוכיח גם עכשיו שהיא יודעת לעמוד איתנה מול משברים ולשמור על הקווים הברורים שלה. נצח ישראל לא ישקר – בטח לא בפני אלו שמנסים לכפות עלינו הסכמי דמה, ומי שמקשיב לנו צריך להבין שישראל תעמוד על שלה. אנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה.
הטור נערך על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו לטל מאיר בתוכנית ישראל הבוקר.
