ב-7 באוגוסט 2026 נחתם במכה "הסכם מכה להגנה משותפת" בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן. את ההסכם חתמו יורש העצר הסעודי וראש הממשלה מוחמד בן סלמאן, נשיא תורכיה רג'פ טאיפ ארדואן וראש ממשלת פקיסטן שהבז שריף. ההסכם קובע במפורש כי כל התקפה חמושה על אחת משלוש המדינות תיחשב להתקפה על כולן. ההסכם עוסק גם בפיתוח שיתוף פעולה ביטחוני בכל התחומים: אימונים, החלפת מומחיות, תעשיות ביטחוניות והעלאת מוכנות.
ראשית כל לפני שנדבר על ההסכם יש לציין כי ההסכם הזה נועד להגן אך ורק על סעודיה בפני איראן, החות'ים והמיליציות העיראקיות. זה הסכם עדתי מדינות סוניות כנגד גורמים שיעים או פרושיעים.זו המטרה שבגינו הוא נולד. אולם בתקשורת הערבית מסלפים את העובדות ומפזרים אשליות לציבור שלהם. הם טוענים שההסכם נועד לחזק את ההרתעה המשותפת מול כל תוקפנות על מדינות המפרץ. הפרשנים הערבים מאמיינים כי נוכחותה של פקיסטן (מדינה גרעינית) ושל טורקיה (חברת נאט"ו עם תעשייה ביטחונית מתקדמת) מחזקת את ההרתעה המשותפת.
ניסיון העבר – האם הסכמים כאלה יצליחו להגן על סעודיה?
לקטאר יש כבר שנים הסכם הגנה עם תורכיה, כולל בסיס צבאי תורכי על אדמתה. כשנזקקו באמת לעזרה כאשר ישראל הפציצה את בירת קטאר דוחא או כאשר האיראנים ירו טילים לעבר קטאר לא בדיוק ראינו את אנקרה שולחת חטיבות או נכנסת למלחמה נגד ישראל או איראן! יותר מזה לסעודיה מאז ספטמבר 2025 יש כבר הסכם הגנה הדדית מלא עם פקיסטן ("כל תוקפנות נגד אחת תחשב תוקפנות נגד שתיהן"). כשאיראן ירתה טילים וכטב"מים על מתקני נפט וצבא סעודיים, פקיסטן שלחה… כמה מטוסים וחיילים רק בתור הצגה. הקשרים ויחסים בין פקיסטן לאיראן הם מצוינים ולא נפגעו כתוצאה מזה.
עכשיו, אחרי שההסכמים הבילטרליים כבר הוכיחו את ערכם (בעיקר ככלי יחסי ציבור), באים שלושתם ומכריזים על ברית משולשת. למה? כי כששניים לא מספיקים כדי להגן באמת, צריך שלושה כדי להרגיש בטוחים יותר בהצהרות ולא במעשים. אם נשמע את שלושת השותפים החדשים הרי הם מדגישים שההסכם אינו מכוון נגד מדינה כלשהי, אינו יוצר חזית צבאית או עדתית (סונים נגד שיעים) ואינו קשור למירוץ חימוש או לשאיפות גרעיניות ואינו מבטל הסכמים קיימים. הוא מתבסס על קשרים היסטוריים, אחווה אסלאמית ואינטרסים אסטרטגיים משותפים, ומכוון לבניית יכולות הגנה עצמאיות ובר-קיימא. אולם האמת שונה לגמרי אן ההסכם מופנה כלפי איראן והחות'ים כפי שהזכרנו לעיל והוא אכן מצטייר כנאטו איסלאמי סוני נגד איראן והציר השיעי.
מה חושבים הערבים?
הערבים מגדירים את ההסכם כחשוב ביותר משום שהוא לטענתם יוביל לביטחון וליציבות באזור, תוך תמיכה בסביבה בטוחה יותר שמשרתת את העמים ומקדמת פיתוח, לדבריהם הוא אינו מעלה מתחים בין מדינות ואינו בא על חשבון היחסים האסטרטגיים של סעודיה עם מדינות המפרץ, העולם הערבי או הקהילה הבינלאומית.
הנשיא הטורקי ארדואן כינה את ההסכם צעד היסטורי המבוסס על עקרון ההרתעה הקולקטיבית. הוא ציין כי הוא פתוח להצטרפות מדינות נוספות השואפות לשלום, שגשוג ויציבות, וכי הוא מאשר מחדש את הזכות להגנה עצמית. בתקשורת הערבית הללו את ההסכם. רוב הפרשנים דברו עליו בחיוב. הם רואים בהסכם תרומה לאיזון כוחות באזור, חיזוק הביטחון והיציבות, והגנה על נתיבי אנרגיה וסחר. הטענה הרווחת היא שמדינות האזור יודעות יותר מכול על ביטחונן, טענה נוספת עלתה והיא שההסכם הזה הוא תוצאה של חישובים אסטרטגיים ארוכי טווח ולא תגובה רגעית למשבר. כולם תמימי דעים שההסכם מחזק את ההרתעה ומעלה את מחיר התוקפנות אם אחת המדינות תותקף במילים אחרות הוא יוצר הרתעה קולקטיבית.
ומה אומרים האיראנים?
האיראנים יודעים היטב שההסכם הזה מכוון נגדם ונגד בעלי בריתם באיזור, גם אם לא יגידו את זה הם בוודאי סבורים שההסכם הוא הסכם עדתי סוני נגד השיעים. יחד עם זאת אין עדיין הצהרה רשמית מפורטת של המנהיג העליון או מטעמו אך הטון הכללי מטהרן הוא של זלזול ביעילותו וביקורת על התלות הסעודית בבריתות חיצוניות במקום שינוי מדיניות אזורית. התגובות מגיעות על רקע המתחים המתמשכים סביב מצר הורמוז, תקיפות של החות'ים על הספינות הסעודיות בפרט והמתח במפרץ בכלל לרבות בתימן.
כך למשל חבר הפרלמנט האיראני אבראהים רזאאי חבר ועדת הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ במג'לס פרסם תגובה חריפה ב-X: הוא כינה את ההסכם "הסכם על הנייר" שלא יביא ביטחון לסעודיה, בדיוק כפי ש"שנים של תלות חד-צדדית באמריקאים" לא הביאו לה ביטחון. הוא קרא לסעודים "לתקן את המדיניות שלהם כדי שלא יצטרכו להתחנן לביטחון מאחרים". זו התגובה הבולטת והישירה ביותר מצד גורם פרלמנטרי בכיר.
שר החוץ עבאס עראקצ'י הגיב בהקשר של ההסכם בהדגשת עוצמת הצבא האיראני מול "הצבא החזק ביותר בעולם" (ארה"ב), וקרא לאחדות מוסלמית ולהסתמכות עצמית: "כשמוסלמים עומדים יחד, אנחנו יכולים להתמודד עם כל אתגר מצד זרים זדוניים… הגיע הזמן להסתמך רק על עצמנו ולאמץ אחווה אמיתית". התגובה מציגה את האחדות המוסלמית כחיובית באופן עקרוני, אך מדגישה עצמאות והתנגדות להשפעות חיצוניות (מערביות), ולא תמיכה ישירה בהסכם הספציפי.
לסיכום, המבחן הראשון של ההסכם הזה יהיה כאשר החות'ים או המיליציות העיראקיות או אף האיראנים יתקפו את סעודיה בין באמצעות טילים או כטבמ"ים האם התורכים והפקיסטנים יגיבו צבאית נגד התוקף כפי שנכתב בהסכם? או שמא מדובר במס שפתיים? ההערכה היא שלא תהיה תגובה בלבד גינויים לתקשורת.
על כל פנים ההסכם נתפס בציבור הערבי בעיקר כהסכם הגנה שמחזק את העצמאות הביטחונית של שלוש המדינות ומגביר את ההרתעה באזור סוער. הערבים מדגישים את תרומתו ליציבות ולפיתוח, ובניית מסגרת ביטחון אזורית המבוססת על שיתוף פעולה בין מדינות מוסלמיות גדולות, מבלי להציג עצמו כאיום ישיר על צדדים אחרים. אולם האיראנים מזלזים בו ורואים בו הסכם עדתי שמכוון נגדם בראש ובראשונה . בישראל אין תגובה רשמית עדיין אך מניסיון העבר נוכחנו לדעת שלא טורקיה ולא פקיסטן יכנסו למלחמה כדי להגן על סעודיה. למדנו שהכל יחסי ציבור והפגנות שרירים בלבד.
