מה שרואים ושומעים בתקשורת סביב מאבק היצרים הדרמטי על הרכב רשימת הליכוד, הם למעשה השרידים האחרונים של הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל. כבר שנים שכנסת ישראל מתנהלת כמו חברת אחזקות, שבה פחות מ-10 אנשים מחזיקים במניות שליטה באמצעות אצבעות שלא נבחרו.
בכנסת האחרונה, מפת הבעלות על ה"מניות" נראתה כך:
- יאיר לפיד – 24 מניות
- בני גנץ – 11
- אריה דרעי – 11
- הערבים – 10
- גולדקנוף -7
- בן גביר -7
- אביגדור ליברמן – 6
רגע לפני ההכרעה בפריימריז: שינוי דרמטי בבית הדין של הליכוד
המפלגות האחרונות שעוד קיימו בעבר הליך בחירות פתוח, הציונות הדתית ומפלגת העבודה, המירו אותם בהליך למראית עין, הכולל הרבה שריונים וגוף בוחר שמעוצב לצרכי קבלת רשימה מהונדסת. בתוך המציאות הזו, הליכוד – מפלגת השלטון – היא האחרונה שעדיין מתנהלת לפי כללי בחירה שנקבעו אי שם בהיסטוריה של לפני חצי מאה.
המבט קדימה אינו מבשר על שינוי במגמה. בכנסת הבאה, רוב מכריע של חברי "גוש השינוי" ימונו בידי שלושה "טייקוני בחירות", גדי איזנקוט, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. אלו עתידים לחלק ביניהם כ-45 מניות שליטה (מנדטים) של אנשים אנונימיים שימונו על ידם.
המהלך שיכבוש את קולות המרכז ויביא לימין רוב מוחץ בבחירות
"דמוקרטיה היא שיטת הממשל הכי פחות גרועה", אמר בשעתו צ'רצ'יל. ביום שאחרי, כשכולם יבחנו כמה שיטת הפריימריז היא "מושחתת", יהיה שווה לבחון במקביל איך הגענו לשיטת בחירות שבה פחות מ-10 "טייקונים פוליטיים" מימין ומשמאל, מחזקים את השליטה בגוף ה"נבחר" המחוקק של מדינת ישראל.
