בשנה האחרונה למדה ורוניקה, צעירה בת 20 מבאר שבע, מהי התמודדות נפשית ופיזית יוצאת דופן. סדרת אירועים קשים טלטלה את חייה ואת חיי אמה, אך בתוך כל האפלה הזו עמדה נקודת אור אחת יציבה – הכלבה המשפחתית שלהן. אתמול (ראשון) גם נקודת האור הזו נעלמה, כשהכלבה נגנבה מתוך הבית.
הדרמה של המשפחה החלה במאי אשתקד, במהלך הלחימה והמערכה מול איראן. טיל שפגע בבניין הסמוך להן גרם להרס כבד. "פגע בנו טיל, בניין לידנו, והבית שלנו נחרב" משחזרת ורוניקה. הפגיעה הקשה הותירה את אמה עם נזקים רפואיים ונפשיים מורכבים: "אמא שלי נותרה עם בעיות שמיעה כבדות, היא נעזרת במכשירי שמיעה ונשארה לה צלקת נפשית חריפה, חרדות, והיא מטופלת בכדורים".
אם לא די בטראומה הזו, לפני כחצי שנה חוותה ורוניקה בעצמה אירוע קשה נוסף, כאשר נפצעה בתאונת פגע וברח. "נכנסו לי ברכב וברחו. פתחתי תלונה במשטרה ועד עכשיו זה בטיפול. כרגע אני נמצאת בשיקום כבר מעל חצי שנה" היא מספרת.
בתוך רצף המשברים והשיקום הפיזי והנפשי, הגיעה הכלבה לביתן. הטיפול בה והנוכחות שלה הפכו עבור השתיים לחבל הצלה. "הבאנו אותה ממש קצת אחרי מה שקרה במערכה עם איראן, והיא באמת השרתה בנו כל כך הרבה רוגע" מסבירה ורוניקה. "היא הייתה האור שלנו, הדבר היחידי שמחזיק אותנו שפויות בבית הזה. זה עזר לאמא שלי בטירוף, ואין לי דרך לתאר במילים כמה אנחנו זקוקות לה עכשיו".
אולם אמש, התרחש האירוע שערער את מעט השקט שעוד נותר בבית, כשהכלבה נגנבה מתוכו. מאז אותם רגעים, ורוניקה ואמה שרויות בסיוט מתמשך ולא מרימות ידיים.
"מאתמול בלילה ועד עכשיו לא ישנתי בכלל" אומרת ורוניקה בכאב. "אנחנו מחפשות אותה בלי הפסקה, יצאתי לריצות בטראומה בלי נעליים בכל השכונה. פרסמנו בכל מקום ואנחנו מנסות לעשות הכל כדי להחזיר אותה. אנחנו פשוט אובדות עצות וממש קשה לנו".
