במשך חודשים היה נדמה שהרפובליקה האסלאמית מתקרבת לרגע ההכרעה. ישראל וארצות הברית הפעילו לחץ צבאי חסר תקדים, בכירי המשטר חוסלו, ובמערב כבר החלו לדון בשאלה מי ינהיג את איראן ביום שאחרי. אולם למרות הכול, המשטר שרד. כעת, תחקיר מקיף של סוכנות הידיעות רויטרס חושף כי אחת הסיבות המרכזיות לכך הייתה דווקא חולשתה של האופוזיציה האיראנית והיעדר חלופה שלטונית אמינה.
2+במרכז התחקיר ניצב רזא פהלווי, בנו של השאה האחרון של איראן. בתחילת השנה הוא נתפס בעיני רבים במערב ובקרב גולים איראנים כמועמד הטבעי להוביל ממשלת מעבר לאחר נפילת המשטר. הוא גייס מיליוני דולרים מתורמים, נפגש עם בכירים אמריקנים והציג את עצמו כמי שמוכן להוביל את איראן לעידן חדש. אלא שלפי רויטרס, מאחורי הקלעים התברר כי ממשל טראמפ מעולם לא ראה בו מועמד רשמי להנהגת המדינה, ובשלב מסוים אף הבהיר בפומבי שאין כל תוכנית להציב אותו בראש איראן.
אבל הבעיה הייתה עמוקה הרבה יותר מאדם אחד. לפי התחקיר, האופוזיציה האיראנית מפוצלת בין מלוכנים, רפובליקנים, ארגוני שמאל, קבוצות אתניות וזרמים נוספים, שאינם מצליחים להסכים על הנהגה אחת או על אופייה של איראן שאחרי האייתוללות. כמה ניסיונות לאחד את המחנות קרסו, והמאבקים הפנימיים הפכו את האפשרות להקים שלטון חלופי למורכבת במיוחד.
2+רויטרס מוסיפה כי גם בתוך מחנה תומכיו של פהלווי נרשמה אכזבה. חלק מהתורמים, שהשקיעו יותר משלושה מיליון דולר בפעילותו, סברו כי לא פעל בנחישות מספקת כדי לאחד את האופוזיציה ולא התרחק באופן ברור מתומכים קיצוניים שנקשרו באירועי אלימות נגד מתנגדי משטר אחרים. פהלווי דחה את הטענות, גינה את האלימות והדגיש כי תפקידו אינו לשלוט באיראן אלא לסייע במעבר לדמוקרטיה שתיקבע על ידי העם האיראני.
המסקנה המרכזית של התחקיר היא שגם לאחר הפגיעה הקשה במשטר, לא היה גורם שנהנה מלגיטימציה רחבה בתוך איראן, מאחדות בקרב האופוזיציה ומגיבוי בינלאומי שיכול היה להחליף את שלטון האייתוללות. לפי רויטרס, זהו אחד ההסברים המרכזיים לכך שהלחץ הצבאי לא הוביל לקריסת המשטר – משום שלא הייתה חלופה מוכנה שתוכל לתפוס את השלטון ברגע האמת.
