בשנת 536 לספירה נעלם לפתע אור השמש כמעט לחלוטין ברחבי העולם העתיק. אנשים באירופה, באסיה ובמזרח התיכון הביטו לשמים וראו שמש חיוורת וחלשה שנתנה מעט מאוד חום וסיפקה אור מוזר. ההתפרצויות הגעשיות, שהותירו חותם באוכלוסיית העצים ובליבת הקרחונים, פתחו תקופה קודרת שבה נרשמו הקיצים הקרים ביותר באירופה מזה אלפיים שנה, והמיטו רעב ומצוקה על מיליונים.
3+תיעודים היסטוריים מאותה תקופה מתארים את המציאות העגומה. ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס מקונסטנטינופול כתב כי "השמש נתנה את אורו בלי בהירות, כמו הירח, במשך כל השנה", בעוד המדינאי הרומי קאסיודורוס ציין כי השמש נראתה בצבע כחלחל.
מחקרים מודרניים המבוססים על טבעות עצים, ליבות קרח מגרינלנד ומהאלפים השוויצריים ושברי זכוכית וולקנית מאשרים כי שורת התפרצויות ענק, ככל הנראה באיסלנד ובהמשך בהר געש במרכז אמריקה, פלטו אפר רב שחסם את קרני השמש וקרר את כדור הארץ בטמפרטורות של עד שניים וחצי מעלות צלזיוס למשך שנים ארוכות.
3+האפלה והקור הובילו לכשלים חקלאיים נרחבים ולרעב כבד, שבעקבותיו התפתחה שרשרת אסונות שכללה נדידת עמים, עימותים אלימים ולבסוף התפרצות של מגפה בובונית הרסנית הידועה כמגפת יוסטיניאנוס שהגיעה לים התיכון בשנת 541 וקטלה בני אדם בהיקפים עצומים.
3+המשבר של אמצע המאה השישית שינה את פני ההיסטוריה והחליש דרמטית את האימפריה הביזנטית, כשחברות רבות קרסו או נאלצו לעבור שינויים עמוקים – תהליכים שחלק מהחוקרים קושרים אף לשורשיהם של מיתוסים נורדיים כמו ה"פימבולווינטר". התאוששות אטית החלה רק סביב שנת 640 לספירה, כפי שמעידות רמות העופרת בליבות הקרח המעידות על חידוש כריית הכסף ועליית מעמד הסוחרים, בדרך לעיצוב הכלכלה המדיאבלית החדשה.
