הזמרת יובל דיין שיתפה אמש (רביעי) בתחושותיה על רקע צום תשעה באב והודתה: "זה מוזר להתאבל על משהו שלא הכרתי, אז אני משתמשת בדמיון ובאמונה. אני יודעת שאת בית המקדש השלישי, שאומרים שיהיה מחומר שלא יישבר לעולם, נבנה אנחנו בעצמנו באהבת חינם. כל החסרונות יתמלאו ולא נדע עוד מלחמות".
2+בהמשך התייחסה למשמעותו של היום וציינה כי נהוג לשבת על הרצפה כדרכי אבלות, ולהתחבר ליום הזה כל אחד בדרכו. לדבריה, מטרת הצום היא "להחליש מעט את הגוף כדי שהנשמה והפנימיות יוכלו להתגלות ולתפוס מקום". בסיום, קראה גם למי שאינו צם לעצור לרגע של התבוננות פנימית: "תראו כמה אור מחכה שם בפנים".
כאמור, מבין כל הצומות מדרבנן, תשעה באב הוא הצום החמור ביותר והיחיד שבו צמים מערב עד ערב, משקיעת החמה ועד לצאת הכוכבים ביום שלמחרת – למעט יום הכיפורים שהוא מדאורייתא. ביום זה, הנחשב מועד לפורענות שבו אירעו חורבן הבית הראשון והשני, גזירת המדבר, לכידת ביתר וחרישת העיר, וכן אסונות נוספים בהיסטוריה היהודית כגון גירוש ספרד והגירוש מגוש קטיף, מקפידים על חמשת העינויים: איסור אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה ונעילת הסנדל.
2+עד לחצות היום, יושבים המשתתפים על כיסא נמוך כמנהג האבלים, וקוראים בקינות על האסונות והחורבן. בשנים האחרונות הפך גם רגע סיום הצום לאחד המעמדים המרגשים בירושלים. עם סיום תפילת ערבית, אלפי יהודים מכל גוני החברה הישראלית מתאספים ברחבת הכותל ושרים יחד שירי כיסופים, נחמה ומשיח.
לאחר השירה המשותפת מקדשים המתפללים את הלבנה, ובמקום מחולקים מזון ושתייה לשוברי הצום. בין אבני הכותל העתיקות, מול המקום שממנו לא זזה השכינה, נשמעות הלילה שוב המילים שחתמו דורות של יהודים את מגילת איכה: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".
