באופן עקרוני, הסכם גרעין אזרחי להקמת כור לייצור חשמל בלבד לא אמור להטריד את ישראל. לא רק לאיחוד האמירויות יש כור כזה (תחנת הכוח בראקה), אלא גם לאיראן, בבושהר – באישור הקהיליה הבינלאומית ובנפרד מתוכנית הגרעין הצבאית. כור לייצור חשמל, כשלא נלוות אליו תשתיות מורכבות נוספות, אינו יכול לשמש לייצור נשק גרעיני.
5+אבל כאן מתחילה הבעיה בהסכם האמריקני עם סעודיה: הוא לא כולל רק הקמת כור, אלא גם הקמת מתקן להעשרת אורניום. איחוד האמירויות, איראן (בבושהר) ורוב המדינות שמפיקות חשמל מכורים גרעיניים, רוכשות את מוטות הדלק הגרעיני שמזינים את הכור ממדינות אחרות, שמבצעות את ההעשרה ומייצרות את המוטות.
עקרונית, ברגע שיש יכולת להעשיר אורניום לרמה של עד 5%, שמשמשת לייצור חשמל, יש גם יכולת להעשיר לרמה של 90%, שמשמשת לנשק גרעיני. כל ההבדל הוא שצריך להפעיל את הצנטריפוגות ליותר זמן (ולא להרבה יותר זמן – אורניום ברמה של 5% עבר כבר כ-70% מזמן העיבוד הנדרש בצנטריפוגה).
5+כמובן, שאורניום ברמה של 90% עדיין אינו פצצה גרעינית: יש צורך בהמרתו חזרה למצב מתכתי, ביצירת כדור בעל סימטריה ברמה ננו-מטרית, בפיתוח וייצור של ראש הנשק המורכב, בהרכבה על טיל בליסטי, ועוד; אבל העשרה ל-90% היא בהחלט אחד הצעדים הכי קריטיים בדרך לנשק גרעיני.
המודל האמריקני והתחלופה המסוכנת
עם זאת, יש גם צד שני למטבע – וצריך לחפש אותו ברוסיה ובסין. על פי ההסכם בין סעודיה לארה"ב, העשרת האורניום תתבצע על ידי חברות אמריקניות במנגנון שמכונה "קופסה שחורה" (Black Box). המשמעות היא שהתהליך אמנם יתבצע על אדמת סעודיה, אך על ידי אמריקנים ומבלי שהידע הטכני יועבר לסעודים. תיאורטית, ניתן גם למקם את "השאלטר" של הצנטריפוגות בארה"ב, ולהשבית אותן מרחוק מתי שהאמריקנים ירצו.
5+האלטרנטיבה, טוענים בממשל טראמפ, היא שסעודיה תפנה לרוסיה או לסין – ותקבל יכולת העשרה מלאה ובלתי מפוקחת. זו טענה בעלת משקל, אבל אם ארה"ב הייתה מתרה בסעודים שלא לעשות זאת, הם לא היו "עוברים צד" כל כך מהר.
עניין קריטי נוסף הוא מיקום מתקן ההעשרה – מעל או מתחת לקרקע. הסעודים עשויים לבקש שהמתקן ייבנה במעבה האדמה בתירוץ של הגנה מפני מתקפות איראניות. בעיתוי הנוכחי יש להם קייס טוב לכך, אבל מבחינת ישראל זו בעיה רצינית – מתקן מעל פני הקרקע ניתן לתקוף ולהשמיד בקלות יחסית; מתקן תת-קרקעי זו כבר אופרה אחרת.
5+הדאגה הישראלית – דומינו חימוש
עד כאן הדאגות הטכניות – כשהאמת היא שהדאגות המדיניות שההסכם הזה מעורר גדולות עוד יותר. סעודיה, כנראה, לא תמהר לשגר טיל גרעיני לעבר ישראל, אבל ברגע שתהיה לה יכולת גרעינית צבאית, כל מדינות האזור ידרשו יכולת דומה: מצרים, טורקיה, קטאר האמירויות – כולן יפתחו במרוץ חימוש גרעיני.
בנוסף, השלטון הסעודי הנוכחי אמנם שקול יחסית, ואכן, הסיכוי שיתקוף את ישראל בגרעין שואף לאפס; אבל מה יקרה בתסריט של הפיכה בממלכה? מתחת לפני השטח רוחשים בסעודיה זרמים אסלאמיסטיים לא מבוטלים. לא מיותר להזכיר כי משפחת בן לאדן ו-15 מתוך 19 חוטפי המטוסים בפיגועי ה-11 בספטמבר היו סעודים, וכי דיר א-זור, שבה שכן הכור הסורי שהקים משטר אסד והושמד על ידי ישראל, נכבשה לאחר כמה שנים על ידי דאעש.
5+ולבסוף, בהענקת גרעין אזרחי לסעודיה, ארה"ב מוותרת על אחד התמריצים המרכזיים שהיו אמורים לדחוף את יורש העצר בן סלמאן לנורמליזציה עם ישראל. כרגע, ההחלטה בנוגע להעשרת אורניום על אדמת סעודיה תלויה במסקנות ועדה משותפת לסעודים ולאמריקנים, שאמורה לפרסם את מסקנותיה בעוד כשנתיים. ישראל יכולה, לכאורה, לנסות לנצל זאת: עסקה של נורמליזציה תמורת העשרה טובה יותר ממצב של העשרה תמורת כלום, אך עדיין מדובר בעסקה גרועה שהיא לכל היותר הרע במיעוטו.
