תקשורת השמאל הצליחה לצרוב בזיכרון הלאומי שמי שפירק את ממשלת נתניהו-גנץ היה בנימין נתניהו. זה היה לפני כ-6 שנים, אבל קשה לשכוח – יום אחרי יום ישבו הפרשנים הפוליטיים בערוצים השונים וטענו ש"הנה נקודת היציאה של נתניהו מההסכם עם גנץ", "כאן נתניהו יכול לסכל את הפריטטיות" וגם "זו האפשרות האחרונה של נתניהו למנוע את החילוף לתפקיד ראש הממשלה".

כשהגיע הלילה שבו נפלה הממשלה ההיא, המוח של הציבור הישראלי כבר היה 'פלסטלינה'. היה כל כך קל להשריש את התודעה הכוזבת שמי שפירק את הממשלה כדי למנוע מגנץ להיות ראש ממשלה זה נתניהו, שלאמת, שהייתה בכל מקום, כבר לא היה משקל.
ממשלת נתניהו-גנץ לא התפרקה בגלל נתניהו, וגם לא בגלל גנץ עצמו, אלא בגלל מספר חברי כנסת, שביצעו תרגיל מסריח, התחבאו ונכנסו למליאה ברגע האחרון כדי למנוע את העברת החוק שהיה מאפשר לממשלה ההיא מרחב נשימה כדי לפתור את הבעיות שהיו בנושא התקציב – במהלך שכונה לימים "ליל החניונים". מהמחנה הממלכתי היו אלו רם שפע, מיקי חיימוביץ' ואסף זמיר, מהליכוד – מיכל שיר ושרן השכל.

על מיכל שיר נאמר כבר הכל: היא הפכה לקוריוז בקושי, קטעים שלה מתוך מליאת הכנסת (כולל הקטע האייקוני "איפה ביבי? שמע שאני נואמת אז הוא ברח?") הפכו לקאלט ברמה של סרט בורקס. היא עזבה את הליכוד במהלך מסריח בניצוחו של גדעון סער, שבמפלגתו כבר הובטח לה מקום, מצאה בתמיכתו סידור עבודה ביש עתיד, ולא משנה כמה ניסתה "להתקרב לצלחת" – בכנסת הבאה כבר נראה אותה בחוץ. תחת בנט – ללפיד בקושי יש מקום לעצמו, הוא לא יסחוב סרח עודף של סער.
אבל הסיפור של שרן השכל הרבה יותר מעניין: השכל נחשבה אז לכוכב עולה בליכוד. היא הצליחה לפקוד לא מעט מתפקדים תחתיה, נתפסה כחלק "מהגל" של אוחנה, מה שאפשר היה אז לכנות "הפנים החדשות של הליכוד". היא הצליחה לגרוף תמיכה מצד ליברלים, אנשי שוק חופשי ואנשי ימין שראו מקום לרענן את שורות הליכוד באופן מהותי מהעסקנות שפשתה בה. מפריימריז לפריימריז הייתה תחושה שהיא מתחזקת, ואז – היא הלכה עם סער.

השכל לא הצביעה נגד כמו מיכל שיר – היא פשוט נעלמה כדי לא להצביע בכלל. אבל הפרישה שלה מהליכוד וההצטרפות שלה לגדעון סער זמן קצר לאחר מכן כבר הוכיחו את המניע, שלא היה אידיולוגי. גדעון סער היה אז "התקווה מימין של השמאל" – 'הימני' שאמור לסחוב קולות מגוש הימין, בעיקר מהליכוד, ולהעביר אותם לשמאל. בהתאם – מספר המנדטים שלו בסקרים זינק, והתקשורת החלה לסמן אותו כמועמד אפשרי לראשות הממשלה. השכל בסך הכל ראתה הזדמנות פוליטית לקידום מהיר, וקפצה על הרכבת.
הרכבת הזאת, למי שלא זוכר, התנגשה בקיר: המפלגה של סער, "תקווה חדשה", שנולדה בחטא ומתוך איבה לנתניהו גרידא וללא שום אידיולוגיה אחרת, קיבלה 6 מנדטים והתרסקה אל תהום הנשייה. ההישג הגדול ביותר של גדעון סער היה ממשלת בנט-לפיד הידועה לשמצה, וכמובן, המינוי של גלי בהרב מיארה שייזכר לו לדיראון עולם.

שרן השכל מצאה את עצמה לא יותר מפיון בתוך המשחק המלוכלך של גדעון סער. היא פרשה מהליכוד בקול תרועה תוך הימור לפיו היא תמוקם גבוה במפלגת השלטון הבאה, ומצאה את עצמה בתוך מפלגה מדשדשת שאחרי שנים ספורות התרסקה לעבר בית-הקברות-לפילים של הפוליטיקה הישראלית. לפני כשנה, ושוב כפיון במשחקים הפוליטיים של פטרונה, היא מצאה עצמה נגררת שוב אל אותו הבית הפוליטי שלו סובבה את הגב – הליכוד.
השכל כבר יודעת ולא צריכה ללמוד – בליכוד אין לה מקום. תמיכה של מפקדי ארגזים לא הייתה לה והמתפקדים החופשיים שקידמו אותה אז לא ישכחו. היא לעולם לא הייתה עוברת את הפריימריז, וגם אם סער היה מעניק לה את השריון היקר מפז – עדיין היא לעולם לא הייתה משתלבת שוב בתנועה, לא באמת.

אז היא לקחה מסער את תפקיד סגנית שר החוץ כפרס ניחומים, מחתה נגד הקואליציה ממנה הייתה חלק בכל הזדמנות אפשרית, וניסתה בכוח להישאר רלוונטית במפלגה שממילא לא היה לה בה יותר מקום.
ההתפטרות שלה השבוע מהממשלה ממנה הייתה חלק בשביל סידור עבודה לא היה מהלך אידיולוגי. היא פשוט הבינה שגם ככה כבר הראו לה את הדרך החוצה, ולפעמים עדיף ללכת לבד עם הראש למעלה ולא להיבעט עם הזנב בין הרגליים. המהלכים האחרונים שלה הם לא יותר מניסיונות החייאה נואשים של פוליטיקאית כושלת להחריד, שבחרה לא נכון בכל צומת אפשרית, וריסקה לעצמה עתיד מבטיח בשביל הגחמות של גדעון סער, שלא היסס לזרוק אותה לכלבים ברגע שהיא הפכה לעול.

שרן השכל לא תיזכר. ולעניות דעתי את הכנסת הבאה היא כבר תראה מהבית. סער לא ישמור לה חסד נעורים ולהערכתי אף מפלגה אחרת לא תבזבז בשבילה מקום יקר ברשימות, הרי יש לה אפס כוח אלקטורלי – אפילו את המנדט של עצמה היא לא תצליח לגייס.
היא לא רלוונטית – אבל מהסיפור שלה שווה ללמוד את הלקח החשוב ביותר: הפניית הגב לבוחרים שלך (במקרה הזה – המתפקדים החופשיים של הליכוד) הוא מהלך שלעולם לא ישתלם, והם תמיד יחכו לך בסיבוב – כדי להראות לך את הדרך החוצה.
