עשרים שנה חלפו, אבל על הסיפון של אח"י חרב דבר אחד לא השתנה – המשימה.
הלוחמים אמנם התחלפו, אך מדובר על אותה חזית צפונית, אותו הים ואותה רוח לחימה. חזרנו לספינת המלחה שיצאה ראשונה אל הים, דקות לאחר חטיפת הלוחמים בגבול הצפון, כשעדיין לא הוכרזה מלחמה אבל דבר אחד היה ברור – יוצאים לקרב.
עוד לפני העלייה לסיפון מחכה לשני הקצינים הפתעה – חברי הצוות הבכיר שכבר השתחררו מגיעים ויצטרפו אלינו להפלגה. אח"י חרב השתתפה בלחימה מול חיזבאללה, ירתה אלפי פגזים לעבר מטרות חוף והייתה חלק מרכזי במאמץ ההתקפי של חיל הים. אבל הרגע שנחקק בזיכרון של כולם במיוחד, הוא הרגע בו האחות לקרב, אח"י חנית, נפגעה מטיל חיזבאללה.
בין ההפלגות והירי הבלתי פוסק, החברי הצוות נזכרים גם ברגעים שמחים מאותה מלחמה קשה. שני עשורים אחר כך, אותה ספינת טילים ממשיכה לפעול. הטכנולוגיה השתנתה, היכולות השתכללו, אבל המטרה נשארה זהה, לפגוע באויב ולהגן על ישראל מהים.
