החברות יוצא הדופן בין בארלי הכלבה ללואי הברווז הוא סיפור מרגש על כוחה של חברות בין בעלי חיים. הקשר המיוחד שינה לחלוטין את איכות חייה של הכלבה לאחר שאובחנה עם אפילפסיה וסבלה מתופעות לוואי של התרופות שגרמו לה לעצבות וחוסר פעילות, עד שהגעתו של לואי הפיחה בה חיים חדשים, כך פורסם היום (שני) ב"וושינגטון פוסט".
4+השינוי בהתנהגותה של בארלי בת ה-7 החל במאי 2024, עם הגעתו של לואי הברווז לבית משפחת קנרלי שבניו יורק. לואי הגיע כחלק מצמד ברווזונים, אך למרבה הצער אחד מהם מת בלילה הראשון, ככל הנראה בשל מחלה ממנה סבל עוד בטרם הגעתו. טורי קנרלי, בעלת הכלבה, תיארה את המפגש הראשון בין בארלי ללואי כמרגש ומפתיע: "הם התאהבו זה בזה מיד. זה היה הדבר הכי מוזר שיש".
4+לדברי קנרלי, לואי הפך ל"ברווז תמיכה רגשית" עבור בארלי, והם מבלים את ימיהם במשחקים עדינים, שינה משותפת ותחרות על אוכל – עגבניות, אפונה ומלפפונים הם המועדפים על שניהם. "הברווז בכלל לא יודע שהוא ברווז, הוא חושב שהוא כלב", הוסיפה קנרלי. גם ילדיה של טורי, קמרון ושרלוט, נקשרו מאוד ללואי, שהפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה ואף מופיע בכרטיסי הברכה לחג המולד.
4+מומחים מסבירים כי התופעה אינה מקרית. סטנלי קורן, פרופסור לפסיכולוגיה ומומחה להתנהגות כלבים, ציין: "כלבים הם יצורים חברתיים מאוד, וכך גם ברווזים, לכן הם מרגישים בנוח שיש לידם מישהו מוכר ולא מאיים". הוא הוסיף כי כלבי גולדן רטריבר נוטים במיוחד ליצור קשרים עם מינים אחרים בשל נטייתם הטבעית לשחזור ולא לציד, ובשל האינסטינקט המגן שעורר בבארלי גילו הצעיר של לואי. מדובר בברווז מסוג פקין אמריקאי, זן מבוית שאינו מסוגל לעוף ותוחלת חייו עשויה להגיע ל-12 שנים.
הסיפור החל כאשר המשפחה החליטה לאמץ ברווזון שהיה זקוק לבית, מבלי לדעת כי הוא יהפוך לדמות מרכזית בחייהם. השתלשלות האירועים כללה את ההתמודדות הקשה של בארלי עם תופעות הלוואי של התרופות לאפילפסיה, שגרמו לה להיראות עצובה ומנומנמת ללא הרף. המשמעות של האירוע חורגת מעבר לסיפור חמוד. הוא מעיד על היכולת של קשרים בין-מיניים להעניק תמיכה רגשית ולשפר את בריאותן הנפשית של חיות מחמד.
4+טורי קנרלי מתעדת את הקשר ביניהם בחשבון אינסטגרם, שהחל בתחילה כ"בדיחה" עבור הקולגות שלה בעבודה, אך הפך לוויראלי. עם זאת, היא מבקשת להדגיש: "גידול ברווז זה לא בשביל כל אחד. הם מבולגנים מאוד, הם דורשים הרבה עבודה, ניקיון ותחזוקה מתמדת". למרות האתגרים, היא מסכמת שהיא משתפת את הסיפור כדי להעניק לאנשים סיבה לחייך.
