"אני מקווה שנהניתם מהטיול ומהנוף של טורקיה, אלא שלצערי הרב אני לא בטוח שבעוד מספר שנים תוכלו לחזור ולטייל פה", אמר המדריך הטורקי בתום שלושה ימים של טרק ברכס הקצ'קאר עוצר הנשימה שבמזרח המדינה. המדריך, שבחודשי הקיץ עסק בהדרכת תיירים כהשלמת הכנסה, שימש במהלך השנה כמרצה באוניברסיטה באיסטנבול. הוא עקב מלב הקמפוס אחר התהליכים המתפתחים בטורקיה וזיהה כבר בשלבים מוקדמים את ההקצנה הדתית ואת השנאה המפעפעת כלפי ישראל, אותה הוביל רג'פ טאיפ ארדואן ששימש אז כראש הממשלה.

מאז עברו 18 שנים, וטורקיה, שהייתה פעם מדינה ידידותית ומאירת פנים לישראלים, שינתה את פניה לחלוטין. בהובלתו של ארדואן, קידמה הממשלה תהליך עקבי של חיזוק הזהות האסלאמית-סונית והחלשת המורשת החילונית של אטאטורק, במקביל להידרדרות אידאולוגית מכוונת ביחסים עם ירושלים. חרף ההתבטאויות הקיצוניות, הפרובוקציות והתמיכה המופגנת בטרור, ישראל המשיכה להתייחס לטורקיה במשך שנים כאל שחקן מורכב – הן בשל חברותה בנאט"ו והן בשל האינטרסים הכלכליים המובהקים של שני הצדדים.
אלא שהמציאות של השנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", הפכה את טורקיה משותפה בעייתית לשחקן המבקש להפוך לאויב של ממש, המוביל את ציר ההתנגדות האזורי. חיזוק לכך ניתן למצוא בהודעתם האחרונה של השב"כ וצה"ל, לפיה סוכלו עשרות פיגועים שהוכוונו על ידי פעילי חמאס שפעלו מתוך טורקיה. הודעה זו אינה רק ידיעה ביטחונית שגרתית, אלא נורת אזהרה אסטרטגית המפנה זרקור לעבר איום חדש-ישן המתפתח מצפון, כאשר טורקיה כבר אינה רק "מעלימה עין" מנוכחות חמאס, אלא מחזקת ומעודדת אותה באופן פעיל.

כדי להבין את עומק התהליך, יש לבחון את המציאות באופן רחב יותר מהתבססות חמאס בלבד. המזרח התיכון של שנת 2026 אינו המרחב שהכרנו לפני השבעה באוקטובר 2023. איראן ספגה פגיעות משמעותיות ביכולותיה בעקבות רצף פעולות ישראליות-אמריקאיות, חיזבאללה איבד חלק ניכר ממערך הפיקוד וההשפעה שלו, וסוריה עברה תהפוכות שהרחיקו אותה מהוות איום קיומי מיידי. אפילו קטאר, שהובילה את המאבק באמצעות הזרמת כספים, נסוגה לעת עתה לקו האחורי כדי לשמר את הלגיטימיות שלה מול הממשל האמריקאי.
אלא שב"פוליטיקת המאיימים" האזורית אין ואקום; כאשר כוח אחד נחלש, כוח אחר ממהר למלא את החלל – וטורקיה זיהתה את ההזדמנות הזו היטב. תחת הנהגתו האימפריאליסטית של ארדואן, טורקיה אינה מסתפקת עוד במעמד של מעצמה אזורית. היא שואפת להנהיג את העולם המוסלמי-סוני כולו ולהפוך לכוח המרכזי במזרח התיכון. ארדואן מבין שבג'ונגל המזרח-תיכוני העוצמה הצבאית היא הקובעת, ולכן הוא משקיע משאבי עתק בבניית צבא מודרני, פיתוח תעשיות ביטחוניות מתקדמות והרחבת ארסנל הטילים הבליסטיים.
כיום מייצאת טורקיה כטב"מים ומערכות נשק לעשרות מדינות, ומרחיבה את נוכחותה הצבאית מחופי לוב ועד לקווקז. ככל שטורקיה משפרת את יכולותיה האוויריות, הימיות והטכנולוגיות, הפער האיכותי בינה לבין צה"ל הולך ומצטמצם. הניסיונות הטורקיים להצטייד במטוסי F-35 ובמערכות חימוש מתקדמות נועדו לאתגר בעתיד את העליונות הישראלית במרחב. בתוך תוכנית הפעולה הזו, חמאס אינו נטל עבור ארדואן אלא נכס אסטרטגי המעניק לו לגיטימציה ברחוב המוסלמי ומעמד של מנהיג המאבק למען הפלשתינים.

זו בדיוק הנקודה שבה ישראל חייבת לשנות את תפיסתה וללמוד את הלקח מהתקפת השבעה באוקטובר: אג'נדה מוסלמית קיצונית אינה רק רטוריקה דתית, אלא תוכנית עבודה אופרטיבית. העובדה שטורקיה מנהלת כרגע את המאבק "מתחת לרף המלחמה", באמצעות טרור, לוחמה תודעתית ושלוחים, נובעת מכך שאנקרה מבינה את המחיר של עימות ישיר בשלב זה. אולם, כאשר הרטוריקה של ארדואן עוברת מדיבור על "המאבק הפלשתיני" לדיבור על אחריותה של טורקיה להגן על העולם המוסלמי כולו, מדובר בשינוי תפיסתי שאסור לזלזל בו.
לסיכום, כאשר מדינה בונה בהתמדה עוצמה צבאית אדירה, מעניקה מקלט בטוח לארגוני טרור ומובילה את המחנה האנטי-ישראלי בזירה הבינלאומית, אין מדובר באירועים נפרדים אלא בפסיפס אסטרטגי מדאיג. גם אם טורקיה אינה מהווה כרגע את האיום המרכזי על ישראל, הוואקום האזורי והמגמות הנוכחיות עלולים להפוך אותה ממדינת הנופש האידיאלית שהייתה בעבר, לאחד האתגרים הביטחוניים והמורכבים ביותר שיעמדו לפתחה של מדינת ישראל בעשור הקרוב.
