על פניו, איראן קיבלה מארה"ב עסקת חלומות שאמורה להכניס לה סכומי עתק. לכן, נשאלת השאלה מדוע האיראנים ממהרים לסכן את העסקה הזו באמצעות ירי על ספינות שעוברות בהורמוז? את התשובה לכך צריך לחפש בסין.
3+על פי ההערכות, לפני הטלת המצור האמריקני, איראן הכניסה מאות מיליוני דולרים מדי יום באמצעות ייצוא נפט דרך מצר הורמוז, כש-90% בקירוב מהנפט האיראני נרכש על ידי סין.
לאחר הסרת המצור האיראנים קיוו לשחזר את המספרים האלה. סין אכן חזרה לרכוש נפט מאיראן, אבל בכמויות קטנות בהרבה. על פי בלומברג, בחודש יוני סין רכשה מאיראן 654,000 חביות נפט ביום ממוצע, לעומת 1,380,000 לפני המלחמה – ירידה של יותר מ-50%.
הסיבות לשינוי המדיניות של סין לא ברורות עד הסוף: ייתכן שמדובר בהבנות חשאיות בין הנשיאים טראמפ ושי, ייתכן שסין מצאה תחליפים זולים ויציבים יותר מהנפט האיראני בסעודיה (שאכן הגדילה את ייצוא הנפט לסין) וברוסיה, שגם היא מצויה תחת סנקציות ונאלצת למכור בזול.
3+מה שברור הוא, שהמשטר האיראני ציפה להרוויח הרבה יותר מההסכם עם ארה"ב, שהוא מגלה כעת שיש תחליפים – גם אם חלקיים – למצר הורמוז, ושהסיטואציה הזו יוצרת לו בור בתחשיב המזומנים, שלהם הוא זקוק באופן נואש ומיידי.
לכן, איראן נדחקת לירות על ספינות שעוברות בנתיב הדרומי בהורמוז (הנתיב העומאני), כדי לנסות לכפות את שיטת הפרוטקשן. על פי ההערכות, האיראנים גובים דמי חסות של כשני מיליון דולר מכל מכלית נפט שעוברת במצר עם אישור של משמרות המהפכה, וסכומים נמוכים יותר, אך עדיין משמעותיים, מספינות סוחר אחרות.
לפני המלחמה עברו בהרומוז כ-100 ספינות סוחר ויותר מדי יום, מתוכן יותר מ-60 מכליות נפט. לכן, מדובר בסכום משמעותי מאוד, שיכול לקזז את אובדן ההכנסה שנגרם למשטר האיראני כתוצאה מירידת כמויות הנפט שנרכשות על ידי סין.
3+הבעיה היא שמבחינת ארה"ב, גביית דמי מעבר במצר ימי היא בגדר ייהרג ובל יעבור. דמי מעבר בהורמוז עלולים להפוך במהירות לדמי מעבר בכל מצר ימי חשוב, ואפקט כדור השלג הזה הוא קו אדום עבור הנשיא טראמפ.
מלכתחילה, אמריקה הלכה להסכם הגרוע הזה עם איראן כמעט אך ורק כדי להבטיח חופש שיט בהורמוז; אם הוא יוביל להגבלת שיט לא רק בהורמוז, אלא בכל רחבי העולם, עדיף לטראמפ פשוט לזנוח אותו.
זו הסיבה – או לפחות אחת הסיבות המרכזיות – שוושינגטון וטהרן שוב עולות על מסלול התנגשות.
