הוא היה שם מוכר לכל איש ימין וסטודנט בישראל – עד שיום אחד ירד למחתרת ונעלם. כמעט 20 שנה אחרי, שגיב אסולין חוזר ומספר לאן נעלם, מדוע עזב, ומה הוא זיהה שגרם לו להשתחרר בכאב מהמוסד ולהיכנס לחזית התקשורת הישראלית. בתקופה האחרונה קשה שלא לשמוע, לראות או לקרוא את שגיב אסולין, שלאחרונה הצטרף לנבחרת פרשני ערוץ 14.
5+מעבודה מאחורי הצללים בזרוע הכי סודית של מדינת ישראל, אסולין בחר בעשייה שהיא בדיוק הפוכה ממה שהיה רגיל, מלהיות איש צללים הוא הופך לאיש תקשורת. בריאיון ל-C14 הוא מספר על המהפך האישי שלו ועל הדרך שעבר מדימונה, דרך הפוליטיקה הסטודנטיאלית, ועד לצמרת המבצעית של הארגון החשאי.
מפעילות ציבורית למוסד
לפני שהצטרף למוסד, אסולין, היום בן 47, היה דמות מוכרת בזירה הציבורית כיו"ר הסטודנטים הארצי וכראש הצעירים בליכוד – יש כאלה שניבאו לו להיות בהנהגה הלאומית לפני כן הוא היה לוחם בגולני וקצין בחטיבה המזרחית בלבנון עד נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. כיו"ר הסטודנטים הוא הוביל הפגנות לאומיות ונעצר. "הייתי בטוח שהחיים שלי הולכים לכיוון של עשייה מדינית, פוליטית, הנהגה", הוא מספר. "בהמשך, ראיתי את הפוליטיקה בכיעור הכי גדול שלה, ואיך גירשו יהודים בגוש קטיף. בשנים האלה התבשל לי העניין שאני רוצה להשפיע. ב-2009 כשהבנתי שהמערכת לא בריאה, החלטתי לצאת ולעשות דברים אחרים".
המעבר למוסד החל במה שהוא מכנה "קומדיה של טעויות". בשל עברו הפוליטי, אסולין הכיר את לשכת ראש הממשלה, וכשקיבל טלפון ממשרד ראש הממשלה, הוא לא חשד שמדובר בגיוס ביטחוני. "הכרתי את לשכת ראש הממשלה והכרתי דברים. מתקשרים יום אחד אומרים 'שלום, מדברים ממשרד ראש הממשלה'. לא הבנתי שזה המוסד. אחרי עשר דקות של שיחה הבנתי. אמרו לי 'המליצו לנו עליך ואנחנו נשמח אם תגיע לפגישה'. שאלתי אותם אם המצב כל כך גרוע שפונים אליי".
5+במשך 16 שנים שירת אסולין בארגון, הגיע לדרגת רמ"ח המקבילה לאלוף משנה בצה"ל, וחי חיים כפולים הרחק מאור הזרקורים. "תחשבו על בן אדם שרואה במקביל 12 סדרות, ובכל סדרה אתה נמצא בשלב אחר בעלילה. יש לך תפקיד שונה – אתה גם השחקן המרכזי, גם הבמאי וגם המפיק. בכל שבוע אתה נכנס ויוצא מהן, ובכל סדרה כזאת יש לך שם ודמות והיסטוריה אחרת". המחיר האישי היה כבד: "אתה נמצא מחוץ לבית בין 150 ל-200 לילות בשנה. זו הקרבה משפחתית ואישית גדולה מאוד אבל זה לא שונה מלוחמים בצבא שתורמים לא פחות".
החזית השמינית
ההחלטה לעזוב את הארגון ולצאת לתקשורת התגבשה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. אסולין, ששימש אז כמפקד יחידה, הרגיש שזירת המאבק האמיתית שמשפיעה על קיום המדינה אינה מטופלת מספיק. "השבעה באוקטובר השפיע עליי מאוד על תפיסת הביטחון, ההפתעה והבושה. זה הביא אותי למסקנה שצריך לעסוק בתחום של תודעה והשפעה. מה שהיום אני קורא לו 'החזית השמינית'. הבנתי שהאיום מהעולם הזה של קטאר ואיראן, לא רק בתחום הצבאי, הוא איום שאנחנו חייבים לנצח בו".
5+לדברי אסולין, המוסד מוגבל ביכולת שלו לפעול בזירה הזו, ולכן נדרש שינוי תפיסתי ומבני ברמה הלאומית. "המוסד מושלם לטפל באויבים באיראן ובלבנון, אבל מבחינה חוקית אסור לו להתעסק בנושאים שהם בתוך מדינות אירופה וארה"ב, שנוגעים ברשתות חברתיות ובפוליטיקה. אמרתי לעצמי – אני יוצא החוצה כדי שהמדינה תגדיר את איום התודעה וההשפעה כאיום רשמי, וכדי להציע אלטרנטיבה להקמת גוף ביטחוני שיתמחה רק בזה. בזה אי אפשר לטפל דרך המוסד".
הבחירה לעבור אל קדמת הבמה התקשורתית לא הייתה מובנת מאליה אחרי שבילה שנים ארוכות תחת זהויות שאולות. אסולין מסביר כי הבמה ב-14 היא כלי אסטרטגי להפצת הבשורה הביטחונית שגיבש. "התקשורת היא האמצעי הכי טוב להשפיע ולהביא את התיקון הנדרש", הוא מציין. "עצם זה שאני יושב ומדבר על הנושא, ואנשים מבינים את גודל השעה, זו הדרך היחידה להניע שינוי. לא תכננתי להיות בחזית התקשורתית בצורה כזו אינטנסיבית, אבל הבנתי שזה המקום שבו ניתן להשפיע על המנהיגים ועל הציבור כאחד".
5+"החזית השמינית", כפי שאסולין מגדיר אותה, היא המערכה הגלובלית שמתנהלת נגד ישראל והעולם המערבי בזירת התודעה. לדבריו, מדובר באיום שמובילים האסלאם הרדיקלי והשמאל הפרוגרסיבי, והוא מסוכן לא פחות מהאיומים הצבאיים המוכרים. "בזמן שאנחנו יודעים לנצח צבאית בלבנון או בעזה, אנחנו רואים מדינות שלמות נכבשות מבפנים בלי לירות כדור אחד", הוא מתריע. "כשאויב משקיע מיליארדים כדי לפגוע בציונות ובערכי המשפחה והדמוקרטיה, אנחנו חייבים להפסיק להתייחס לזה כאל 'הסברה' ולהתחיל להתייחס לזה כאל מלחמה ביטחונית".
התוכנית להמשך
הפתרון שאסולין מציע הוא הקמת גוף ביטחוני חדש, מעין "מוסד לתודעה והשפעה", שיפעל תחת משרד ראש הממשלה. הוא כבר הציג חלקים מהתוכנית לדרגים המדיניים הגבוהים, מתוך הבנה שהכלים הנוכחיים של מדינת ישראל אינם מספיקים. "יש לנו עם של גיבורים ושל עושים, והבעיה היא לא כסף או אנשים טובים, אלא ניהול ואסטרטגיה", הוא מסביר. "המדינה צריכה להקים רשות שתאגד את כל המאמצים – מול יהדות התפוצות, מול ציונים לא יהודים ומול גופי תקשורת עולמיים. זה אירוע פרקטי, לא רק דיבורים".
5+למרות המחיר האישי הכבד והקושי לעזוב ארגון שכה אהב, אסולין מרגיש שזו חובתו המוסרית בעת הזו. המעבר מהצללים לאור הזרקורים נתפס בעיניו כחלק מהמשמעות העמוקה של "אור לגויים", מושג שהוא נושא איתו עוד מימיו בדימונה. "במקום לבוא ולהתחנן לעזרה מהעולם מול האנטישמיות, אנחנו צריכים להראות לאומות העולם איך מתמודדים עם איום שמאיים גם עליהם", הוא קובע. "אני יצאתי מהמוסד כדי לעשות משהו שאי אפשר לעשות בצללים, וזו השליחות שלי למען הילדים של כולנו".
אסולין עדיין שומר על קשר עם חבריו לארגון ומדגיש כי ההחלטה לפרוש הייתה מהקשות בחייו, אך תחושת הדחיפות לא הותירה לו ברירה. "אני אופטימי בצורה מוחלטת כי אני יודע שיש לנו את היכולות לנצח", הוא מסכם. "החזית השמינית כבר כאן, וראש הממשלה עצמו התחיל לאמץ את המושג הזה. עכשיו הגיע הזמן להפוך את המילים למעשים ולהקים את המערך שיגן על התודעה של העם היהודי".
