ההלוויה ההיסטורית של המנהיג העליון לשעבר של איראן, עלי חמינאי, שעדיין מתקיימת חשפה כצפוי את הפילוג העמוק בין מדינות המפרץ בנוגע לאיראן. בעוד ששלוש מדינות, ערב הסעודית, קטאר ועומאן, שלחו משלחות רשמיות בדרג בכיר, שלוש אחרות: איחוד האמירויות, בחריין וכווית נעדרו לחלוטין. עובדה זו משקפת מציאות גיאופוליטית מורכבת של יריבות היסטורית דתית, אינטרסים כלכליים, הסכמי נורמליזציה והשפעה איראנית מתמשכת באזור.
8+הלוויה "של המאה" והמסר האיראני
טהרן הפכה את טקסי האבל על חמינאי, לאירוע ענק. המסע הלוויייתי נמשך ימים, עבר בין טהראן, קום, משהד ואף לעיראק. הפרשנים תיארו את האירוע כמבחן למשטר האיראני החדש וכהזדמנות להפגין אחדות פנימית אך בעיקר להרתיע את האויבים מבחוץ ומבית. הנוכחות הבינלאומית הייתה רחבה נציגים מיותר מ-100 מדינות – אך דווקא כאמור ההיעדרות של חלק ממדינות המפרץ בלטה.
בין המשלחות שהגיעו היו גם נציגויות רשמיות ממדינות המפרץ: מערב הסעודית הגיעה משלחת בראשות סגן שר החוץ וליד בן עבד אל-כרים אל-ח'וריג'י, מקטאר הגיע יושב ראש מועצת השורא חסן בן עבדאללה אל-גאנם, ומעומאן הגיעה משלחת בראשות יושב ראש מועצת המדינה עבד אל-מלכ בן עבדאללה אל-ח'לילי. מנגד, הנעדרות הבולטת היו איחוד האמירויות הערביות, בחריין וכווית, כאשר לא דווח על משלחת רשמית כלשהי שהגיעו להלוויה ממדינות אלה.
8+מה מסתתר מאחורי הפילוג?
הפילוג הזה אינו מקרי. הוא משקף את השסעים העמוקים במפרץ. למעשה למרות היריבות ההיסטורית בין ערב הסעודית עם איראן (מלחמת פרוקסי בתימן, מתקפות על מתקני נפט), ריאד בחרה בדיפלומטיה פרגמטית. ההסכם הסעודי-איראני בתיווך סיני ב-2023 והרצון להימנע מהסלמה נוספת הובילו לשליחת משלחת. נוכחותה מסמנת מסר של "ריאליזם", גם אם איראן תקפה אותם, הסעודים מעדיפים יציבות אזורית על פני הצטרפות ל"ציר" נגד טהראן. הם חוששים ומעדיפים להיכנע מאשר לאבד מיליארדי דולרים כתוצאה מטילים או רחפנים איראנים שיפציצו אותן באישון לילה.
קטאר בכלל נכנעה באופן טוטלי לאיראן תחת מסווה המתווכת בינה לבין ארה"ב. בשבועות האחרונים הודלף שהקטארים העבירו כספים לאיראן סוג של פרוטקשן יותא מזה איראן דרשה לנצל את רשת אלג'זירה ומינתה נציג רשמי שלה כפרשן קבוע ברוב היממה באולפנים שנותן את העמדה האיראנית לקהל הערבי.
8+באשר לעומאן תחת מסווה של שוויץ של המפרץ היא ממשיכה לנהל קשרים עם השלטון באיראן למרות שהוא לא היסס לפגוע במתקנים שלה בכמה הזדמנויות. קטאר ועומאן הן כמו אשה מוכה שמצדיקה את הבעל כאשר הוא מכה אותה.
איחוד האמירויות, בחריין וכווית: שתיים מתוכן חתמו על הסכמי אברהם ונורמליזציה עם ישראל. עבורן, איראן נתפסת כאיום ישיר (תמיכה במיליציות בעיראק ובלבנון, תוכנית גרעין, מתקפות סייבר). היעדרותן מהלוויה היא אות ברורה של עוינות או לפחות של חוסר רצון להעניק לגיטימציה למשטר בטהראן.
מסקנות והשלכות
8+ההלוויה חשפה שהמפרץ אינו "בלוק" אחד מול איראן. חלק מהמדינות בחרו בריאליזם דיפלומטי נוכחות כדי לשמור על ערוצי תקשורת ולמנוע הסלמה. אחרות בחרו בהתנגדות אידיאולוגית אסטרטגית היעדרות כהצהרה. דרך אגב הנימוק האיראני לאי הגעת המשלחות הוא שהם לא הוזמנו מלכתחילה.
המחלוקות של מדינות המפרץ והפיצול סביב הלווית ח'אמנאי דומה ולו במעט מול המחלוקת והפיצול אחרי מות הנביא מוחמד. האם יש כאן הקבלה אמיתית למחלוקת הגדולה ביותר בהיסטוריה האסלאמית – זו שהתעוררה מיד אחרי מות הנביא מוחמד ב-632 לספירה והובילה לפיצול בין סונה לשיעה?
8+הרקע ההיסטורי: משבר הירושה
מות הנביא מוחמד יצר ואקום כוח מיידי. הוא לא השאיר צוואה ולא היה יורש מוסכם וברור. הנכבדים בחרו בחברי הנביא כמנהיג אולם משפחתו של הנביא עלי בן אבי טאלב (חתנו ובן דודו) ותומכיו ראו בכך בגידה וגניבה הם סברו שהיורש צריך להיות ממשפחת הנביא כלומר עלי (האבא הרוחני של השיעים) ולא מחבריו לנשק (הסונים) התוצאה:
המחלוקת הפכה במהרה למלחמת אזרחים (פתנה), קרבות (ג'מל, צפין), וטבח כרבלא (680) שהפך את השיעה לזהות נפרדת עם תפיסת עולם של קורבן והתנגדות לשלטון "הלא לגיטימי".
8+ההקבלה למצב הנוכחי נקודות דמיון בולטות
משבר לגיטימיות והנהגה אז: מות ח'אמנאי (ששלט יחד עם ח'ומיני כמעט 47 שנה כ"ולי פקיה" שלטון דתי חושף מחלוקת בין מדינות ערב הסוניות על יחס לאיראן השיעית-פרסית. נוכחות בהלוויה, הכרה סמלית במעמדו במשטר, היעדרות דחייה והצהרה פוליטית. פיצול שמחליש את "האומה"
הפיצול הסוני-שיעי החליש ועדיין מחליש את העולם המוסלמי מול אויבים חיצוניים במשך מאות שנים. כיום מדינות המפרץ מחולקות מול איראן: חלק רואות בה איום קיומי (פרוקסיז, גרעין, שאיפות הגמוניה), חלק (בעיקר סעודיה, עומאן וקטאר) למרות מה שנאמר מעדיפות גישה זהירה יותר. התוצאה חוסר יכולת לגבש חזית ערבית-סונית אחידה. כמו שבחירת היורש לנביא מוחמד הפך למבחן נאמנות, כך ההלוויה בטהראן הפכה למבחן: מי מוכן "להתייצב" (גם אם רק דיפלומטית) ומי מסרב.
8+למרות קווי הדימיון היום כל מדינות המפרץ הן סוניות; המחלוקת כיום היא לא דתית תיאולוגית אלא על אינטרסים: איראן כמעצמה שיעית-פרסית מאיימת על מונרכיות ערביות סוניות. זה לא פיצול בתוך האסלאם הסוני עצמו. אבל זה מסכיר לנו את המלחמות בין השיעים לסונים והפיצול אשר דרך אגב היה קבוע ועדיין קבוע ומשפיע על מיליארדים עד עצם יום זה.
המחלוקת הנוכחית סביב איראן היא ככל הנראה זמנית ודיפלומטית ולא דתית. במקרה של מדינות המפרץ החלוקה סביב הלווית חמינאי היא סימפטום לבעיה עמוקה יותר: העולם הערבי הסוני עדיין מתקשה לגבש עמדה אחידה מול איראן השיעית, למרות האיום המשותף. חלק בחר בפרגמטיות דיפלומטית שלא לומר בכניעה וחלק מסרב להיכנע ואף נלחם נגד איראן.
8+האם זה יוביל לפיצול קבוע? גם אם לא אבל זה בהחלט מחליש את היכולת של מדינות המפרץ לפעול כגוש אחיד בדיוק כמו שהפיצול הראשון החליש את האומה האסלאמית הצעירה. כיום הפיצול סביב איראן מחליש מאוד את מדינות המפרץ במיוחד אחרי המלחמה והמצור על מיצרי הורמוז ואחרי שאיחוד האמיריות פרשה מקרטל הנפט אופ"ק ומקבוצת אופ"ק פלוס.
חשוב להזכר שבעבר המחלוקת העיקרית של מדינות המפרץ הייתה סביב מי מנרמל עם ישראל כיום השאלה הנשאלת מי מנרמל עם איראן. במשך שנים אותן מדינות טענו שישראל היא מדינה תוקפנית ומאיימת על היציבות בעולם כיום התברר מעל כל ספק שמי שמאיים על יציבות העולם, מי שירה מאות ואף אלפי טילים ורחפנים על מדינות המפרץ היא דווקא איראן ולא ישראל כפי שטענו במשך דורות.
