בשקט בשקט, בלי הרבה כותרות מרעישות והכנת הציבור להתפתחויות בזירה הלבנונית חתמה ישראל הסכם עם לבנון. ההסכם המדובר הינו מהלך אסטרטגי שאת חשיבותו נבין בפרספקטיבה של כמה שנים מהיום.
5+חשיבותו כעת הינו בעיקר בשל העובדה שהוא משנה כמה מהמשוואות שליוו את ישראל במשך עשרות שנים. דווקא משום כך, הוויכוח סביב השאלה האם חיזבאללה יתפרק מנשקו כעת והאם צבא לבנון יצליח לאכוף את ההסכם מפספס את העיקר. אלה שאלות חשובות, אבל הן אינן לב הסיפור.
מי שמבקש להבין את ההסכם הזה צריך להסתכל קודם כול על טהרן. במשך שנים בנה המשטר האיראני חזית שיעית אחת, רצף אסטרטגי שנמתח מאיראן דרך שלוחותיו באזור ועד גבולה הצפוני של ישראל. חיזבאללה אינו עוד ארגון טרור במערך הזה- הוא נכס אסטרטגי חשוב ביותר של איראן, הוא למעשה חלק ממשטר האייתולות.
5+שמבינים זאת ניתן להבין מדוע מתעקשת טהרן לכרוך בין הסוגיה האיראנית לבין הזירה הלבנונית כמעט בכל מחיר. לבנון הייתה המלכודת שטמנה איראן לארצות הברית, ואליה נשאבה גם ישראל בעל כורחה. ההסכם הנוכחי מתחיל לפרק את אותה מלכודת, ולראשונה נוצר מצב שבו ישראל, ארצות הברית ומדינת לבנון נמצאות בצד אחד, בעוד שאיראן וחיזבאללה ניצבות מן העבר השני. זהו שינוי אסטרטגי שלא היינו מעלים על דעתנו עד לפני שבועות ספורים.
לא פחות חשוב מכך, ההסכם הזה מסמן את קריסתה הסופית של תפיסת "שטחים תמורת שלום" המבוססים על הסכמי אוסלו .במשך עשורים הורגלנו לכך שהסכמים מדיניים מושגים באמצעות ויתורים, נסיגה משטחים ותשלום מחיר טריטוריאלי. הפעם ישראל ממשיכה להחזיק ברצועת הביטחון כל עוד האיום מחיזבאללה נמשך ופועלת ממנה נגד כל איום וזאת בהסכמה מעצמתית אמריקנית וחשוב מכך בהסכמת לבנון- " המדינה הנכבשת" המבקשת הלכה למעשה מישראל לסייע לה להשתחרר מאיום איסלאמי שיעי ראדיקלי.
5+זהו תוצר של הסכם מתוך עוצמה. ישראל מגיעה למשא ומתן הזה מעמדת כוח, כשהישגיה בשדה הקרב מתורגמים להישגים מדיניים. ההישג הזה משמעותי כל כך גם בשל התזמון שלו ותמונת הראי ההפוכה שהוא מציב אל מול תפיסת העולם שבאה ליידי ביטוי בזיכרון הדברים האמריקני מול איראן ותוצאותיו המדיניות העלובות שם.
אני מעריך שהסכם ישראל- לבנון יוביל גם לשינוי התפיסה האמריקנית מול איראן לאחר בחירות האמצע בארצות הברית ותהיה לו גם משמעות לגבי מי יוביל את המפלגה הרפובליקנית בבחירות הבאות לנשיאות ארה"ב. זהו מסר ברור לא רק ללבנון, אלא גם לאיראן ולכל מי שבוחן את ישראל – כללי המשחק השתנו.
ומעל הכול, אנחנו לא מוותרים על הלקח החשוב ביותר שלמדנו על בשרנו ב-7 באוקטובר – מדינת ישראל היא האחראית הבלעדית לביטחונה.
5+מי שמסתכל על ההסכם הזה רק דרך הפריזמה של פירוק חיזבאללה, כנראה יתאכזב. גם אני לא מאמין שחיזבאללה יניח את נשקו מרצונו וגם איני סבור שצבא לבנון יכריע אותו. באותה מידה, המשטר האיראני לא יוותר על שאיפותיו להשמדת ישראל ועל תוכנית הגרעין שלו.
ולכן צה"ל ימשיך לפעול בלבנון, וישראל תמשיך לפעול מול איראן ולהפעיל כוח בכל מקום שבו יתפתח איום , וזו בדיוק הנקודה – ההסכם הזה אינו מחליף את המהלך הצבאי, הוא משלים אותו. הוא מרחיב את הלגיטימציה לפעול נגד חיזבאללה, ומייצר טריז בין מדינת לבנון לבין הציר השיעי שמובילה איראן. ולכן גם לא מפתיע לראות את הזעם שבו התקבל ההסכם בקרב משמרות המהפכה וחיזבאללה . לעיתים, תגובת האויב היא האינדיקציה הטובה ביותר להבין האם המהלך טוב או רע ליהודים.
5+אלף ימים חלפו מאז 7 באוקטובר, שילמנו מחיר כבד, אבל גם חוללנו שינוי עמוק באופן שבו ישראל תופסת את ביטחונה ואת מקומה במזרח התיכון. היום כבר ברור שישראל אינה רק מגיבה למציאות היא מעצבת אותה- תפיסת הביטחון של ישראל השתנתה והשתחררה מתפיסת שטחים תמורת שלום ושקט על פני השטח יענה בשקט.
ההסכם עם לבנון הוא חלק מאותו שינוי. הוא אינו סוף המערכה מול איראן וחיזבאללה, והוא אינו סוף פסוק, אבל הוא מהווה צעד נוסף בפירוק המשוואות שאיראן בנתה במשך חמישה עשורים, בחיזוק מעמדה האסטרטגי של ישראל ובעיצוב מחדש של המזרח התיכון. לפעמים, כדי להבין את משמעותו של מהלך היסטורי, צריך להפסיק להסתכל רק על הקרב של היום ולהביט על המערכה כולה.
