דוח מצמרר של איגוד הרפואה הקנדי חשף את השתלשלות האירועים הרפואית שהובילה למותו הטרגי של הילד במהלך שנת 2024, בזמן ששהה עם משפחתו בבקתת נופש באונטריו. הילד, שהיה בריא לחלוטין וללא היסטוריה של אלרגיות, נדבק בנגיף הכלבת ישירות מעטלף, ועבר מסכת של אבחנות שגויות במרפאות ובבתי חולים עד שמצבו קרס לחלוטין והרופאים נאלצו לקבוע את מותו, כך דווח היום (חמישי) ב-BBC.

האירוע הלילי החל כשהילד התעורר משנתו, גילה את העטלף על פניו והדף אותו מעליו. אביו של הילד מיהר ללכוד את היונק המעופף בתוך סיר ושחרר אותו בחוץ. מכיוון שההורים לא ראו שום סימן לנשיכה או פצע גלוי, ומאחר שהעטלף לא התנהג בצורה יוצאת דופן, הם לא פנו מיד לבדיקה רפואית.
הסיוט האמיתי החל 19 ימים מאוחר יותר. הילד החל להתלונן על תחושת נימול ונפיחות בפניו, והוריו מיהרו לקחת אותו לטיפול דחוף, אך הרופאים במערכת הבריאות נכשלו באבחון המחלה פעם אחר פעם.

מרפאת חירום רפואית הניחה כי הילד סובל מתסמונת בל – שיתוק זמני של שרירי הפנים – ורשמה לו תרופות אנטי-ויראליות המיועדות לנגיף ההרפס. בביקור הבא בבית החולים, הרופאים שינו את האבחנה המשוערת לזיהום ויראלי של הפה והחניכיים.
למחרת חזרה המשפחה לבית החולים לאחר שצד ימין של פניו של הילד נחלש לחלוטין. בעודו ממתין לאשפוז, חלה הידרדרות קיצונית במצבו: הוא פיתח חום גוף של 39 מעלות צלזיוס, הראה בלבול עמוק, סבל מקשיי בליעה והחל לחוות הזיות חזותיות קשות.

הרופאים נאלצו להרדים ולהנשים את הילד, והוא הועבר בדחיפות ליחידת טיפול נמרץ ילדים, שם עלה לראשונה החשד לכלבת מצד רופאי המחלקה לרפואת ילדים באוניברסיטת מניטובה. בדיקות מעבדה רשמיות של סוכנות פיקוח המזון הקנדית אישרו סופית כי הילד נדבק בזן כלבת של עטלפים. למרות מאמצי הרופאים, הילד נפטר 17 ימים בלבד לאחר שאושפז בטיפול נמרץ. לא נמסרו ציטוטים ישירים או תגובות רשמיות מצד בני המשפחה בדוח.
מחלת הכלבת בבני אדם נחשבת לנדירה ביותר במדינות מפותחות, הודות לתוכניות חיסון נרחבות ומתמשכות של בעלי חיים וחיות מחמד. לפי נתוני איגוד הרפואה הוטרינרית הקנדי, מאז שנת 1924 נרשמו במדינה 28 מקרי מוות בלבד של בני אדם כתוצאה מכלבת.

נגיף הכלבת תוקף את מערכת העצבים המרכזית ומועבר לרוב דרך רוק של חיה נגועה בעת נשיכה או שריטה עמוקה. הבעיה הקשה ביותר עם עטלפים היא ששיניהם קטנות וחדות כל כך, עד שהם מסוגלים לנשוך אדם מבלי להשאיר סימן, דם או פצע גלוי לעין – דבר שגורם לנפגעים רבים לא להיות מודעים כלל לכך שהם נדבקו. לנגיף יש תקופת דגירה ארוכה שבה הוא נע באיטיות מהאיבר הפגוע אל המוח, ובזמן הזה הנפגע מרגיש בריא לחלוטין.
מומחי בריאות מדגישים כי כל מגע ישיר או חשד למגע בין אדם לעטלף, מהווה אינדיקציה רפואית דחופה ומיידית לקבלת טיפול מונע לאחר חשיפה. הטיפול, הכולל סדרת חיסונים מהירה, יעיל ב-100% ומציל חיים, אך ורק אם הוא ניתן לפני שהנגיף מגיע למערכת העצבים המרכזית. הדוח הרפואי מסכם באזהרה נחרצת וחד-משמעית: ברגע שמופיעים התסמינים הראשונים – הנגיף כבר פגע במוח, הזיהום הופך לקטלני לחלוטין ובשלב זה אין למחלה כל מרפא או תרופה בעולם.
