גל עימותים מזוינים וקטלניים חזר לפקוד בימים האחרונים את מחוזות הגבול במערב ובצפון-מערב איראן, כאשר קבוצות חמושות מהמיעוט הכורדי מנהלות חילופי אש ישירים מול כוחות הביטחון של הרפובליקה האסלאמית כך דווח היום (שלישי) בכלי תקשורת ערבים.

הדיווחים, שזרמו בין היתר מסוכנות הידיעות האיראנית "תסנים" ומכלי תקשורת אזוריים ביום שלישי, מצביעים על שורה של הרוגים ופצועים בקרב אנשי משמרות המהפכה והמשטרה המקומית. בטהרן מתייחסים להסלמה החריפה כאל פעילות חבלנית מאורגנת המכוונת ישירות נגד הביטחון הפנימי של המדינה – בדיוק ברגע המבצר והרגיש ביותר של המשטר בעשורים האחרונים.
אזור העימותים הנוכחי התרחב ומתפרס על פני שטח הררי נרחב במערב איראן, כאשר חילופי האש מתרכזים בערים באנה, מריוואן, מהאבאד והעיר פאווה, שהפכה למוקד הלחימה המרכזי.

ההסלמה הנוכחית נבנתה ברצף של אירועים מדממים בתוך ימים ספורים. בתחילה, דיווחה סוכנות "תסנים", המקורבת למשמרות המהפכה, כי שני אנשי הארגון נהרגו ושניים נוספים נפצעו בהתקפה חמושה בעיר הגבול פאווה שבמחוז כרמאנשאה. במקביל, בעיר באנה שבמחוז כורדיסטן האיראנית, תקפו חמושים מחסום משטרתי. באירוע זה נהרגו שני שוטרים ושלושה נוספים נפצעו, בהם ילדה בת שלוש ששהתה במקום.
על פי דיווחי אתר החדשות "Rojhelat Info", המתמחה בסיקור האזור הכורדי, הלחימה רחוקה מלהסתיים. האתר דיווח על מתקפה לילית נוספת שכוונה נגד אתרים צבאיים וביטחוניים של המשטר באזור דולי מיראווה שבפאווה, שבה נהרגו לפחות שלושה אנשי ביטחון ממשלתיים נוספים.

החידוש המרכזי בסבב הלחימה הנוכחי הוא זהות המשתתפים. הדיווחים קושרים את התקיפות לפעילותן של "יחידות ההגנה של מזרח כורדיסטן" – הזרוע הצבאית של "מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן". מדובר בארגון שמאל רדיקלי המהווה את השלוחה האיראנית של מפלגת הפועלים של כורדיסטן. כניסתו של ארגון זה למערכה משנה את כללי המשחק, שכן עד לאחרונה נמנע מלהיגרר לעימות ישיר רחב היקף מול המשטר, ואיראן מצידה נמנעה מלתקוף את מחנותיו.
ההתלקחות הנוכחית משקפת משוואה פנימית ואזורית מורכבת במיוחד, שמציתה מחדש את הדיונים במערב על פוטנציאל קריסתו של משטר האייתוללות. ה-PJAK הוא חלק מברית רחבה של שבע מפלגות אופוזיציה כורדיות-איראניות שהוקמה עוד בסוף 2015 במטרה לתמוך במחאות העממיות ולהפיל את השלטון.

למרות מחלוקות אידיאולוגיות קשות בעבר, בחודשים האחרונים קיימו הארגונים השונים – ובהם המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן ופלגי הקומאלה – סדרה של התייעצויות חסרות תקדים כדי לתאם את "השלב הבא" בעימות הישיר מול טהרן.
התזמון של פריצת העימותים אינו מקרי ונושא משמעות אסטרטגית עמוקה: איראן מצויה בעיצומו של זעזוע שלטוני חסר תקדים עם מותו של המנהיג העליון עלי חמינאי וההיערכות להלוויית הענק שלו. ואקום מנהיגותי זה, בשילוב הלחץ הכלכלי והמגעים העקיפים מול ארה"ב בדוחא, מייצר חלון הזדמנויות היסטורי עבור כוחות האופוזיציה.

על פי דיווחים במערב, האפשרות שארצות הברית או ישראל יספקו תמיכה חשאית לקבוצות חמושות אלו כדי להאיץ את ערעור היציבות הפנימית באיראן עומדת על הפרק, על אף שהארגונים הללו גילו היסוס מסוים לנקוט בצעדים כה קיצוניים רק חודשים ספורים קודם לכן, במרץ 2026.
עם זאת, הדרך להפלת המשטר דרך החזית הכורדית רצופה מכשולים פנימיים מורכבים: מיעוטים איראניים רבים וקבוצות אופוזיציה פרסיות מתנגדים בתוקף לשאיפות הלאומיות והבדלניות של הכורדים, מה שמונע חזית מאוחדת נגד טהרן. בנוסף, כורדים רבים משרתים בעצמם בכוחות הביטחון של ממשלת איראן, כך שכל התקוממות נרחבת עלולה להידרדר למלחמת אחים פנימית בתוך העם הכורדי.
כמו כן, טהרן לחצה בעבר על עיראק לגרש את קבוצות האופוזיציה הללו, ואף תקפה את כורדיסטן העיראקית יותר מ-850 פעמים מאז פברואר 2016 כדי לחנוק את תשתיותיהן.

גל התקיפות הנוכחי מהווה פגיעה ישירה בנרטיב "החוסן הלאומי" של משטר משמרות המהפכה. אם הברית הכורדית תצליח להרחיב את הלחימה מעבר לאזורים ההרריים ולחבור למוקדי תסיסה אזרחיים בערים המרכזיות, האתגר הביטחוני הנוכחי עשוי להפוך לאיום קיומי ממשי על עתיד הרפובליקה האסלאמית, דווקא בימים שבהם היא מנסה לעצב את פני ההנהגה של העידן שאחרי חמינאי.
