accessibility-icon
share-icon
צילום: דובר צה"ל
צילום: דובר צה"ל
גלעד אך
גלעד אך

לפני 42 דקות


חייבים להקים מרחב חיץ עם מכשול קרקעי בליטאני

ארבעה חודשים לפני הטבח, כשתפסנו קו בגבול לבנון מחבלי חיזבאללה הסתובבו מולנו בחופשיות, תיעדו אותנו והתבססו על הגבול, אך כשביקשנו לירות בהם קיבלנו את התשובה: "אסור לירות" • זו לא הייתה תקלה נקודתית אלא תפיסת ביטחון מסוכנת • כדי שהצפון לא יהפוך לעוטף הבא, ישראל חייבת לשנות את המציאות מן היסוד


רוצה שנקריא לך?

מגישים

בקשר של התצפיתניות כינו אותו "פיטוסי". הוא היה מחבל חיזבאללה שהופיע מולנו, יום אחר יום, מצלם אותנו בזמן שאנחנו תופסים קו בגבול לבנון. אני זוכר שביקשתי אישור לירות בו, והתשובה מהפיקוד הייתה ברורה: "אסור לירות, הוא פעיל מוכר". אבל זה לא היה השיא. ארבעה חודשים לפני הטבח, ראינו במו עינינו איך חיזבאללה מקים אוהלים בתוך שטח ריבוני של מדינת ישראל – ואנחנו? אנחנו קיבלנו הנחיה להכיל ולשתוק. זה היה הרגע שבו הבנתי שמשהו ביסודות של הביטחון הלאומי שלנו נסדק. הפכו את האויב לשכן שמותר לו לצפות בנו, ללמוד אותנו, ולתכנן את הצעד הבא שלו בזמן שאנחנו כבולים בהגדרות של שקט מדומה.

maximize-image
images-count3+
המפה של רצועת הביטחון הישראלית בדרום לבנון 

אותה סיטואציה הזויה בגבול הצפון לא הייתה מקרית. היא הייתה השתקפות של תפיסה שגויה: התפיסה שאפשר 'לנהל' ולהכיל את הטרור. חיזבאללה הפך את דרום לבנון לטריטוריה ריבונית שלו, והוא לא רק התחמש; הוא התבצר והמתין ליום פקודה. יש משפט ידוע של קלאוזביץ: "קו המגע לעולם ייפרץ". זהו חוק ברזל. כל עוד האויב יושב על הגדר שלנו, השאלה היא לא האם הוא יפרוץ, אלא רק מתי. הטבח ביישובי העוטף לימד אותנו שאין "שקט" מול ארגוני טרור; יש או הכלה או הכרעה. בסוף השבוע האחרון מדינת ישראל חתמה על הסכם עם ממשלת לבנון. זהו אכן צעד חשוב, אבל אסור להתעלם מהמציאות. כל החלטה שתאפשר שליטה לצבא לבנון על שטח, היא החלטה שמקרבת את חיזבאללה לגבול ישראל ולשביעי לאוקטובר הבא, הפעם בצפון.

אז מה כן? הגורם היחיד שיכול וצריך להגן על אזרחי ישראל הוא צה"ל ולא אף אחד אחר. איך? באמצעות שטח. הדרך היחידה להביא לשקט ושגשוג בצפון היא להרחיק את כל הלבנונים מגבול ישראל לפחות עד הליטני. לא משנה אם הם לובשים מדי חיזבאללה או מדי צבא לבנון, לא משנה אם הם שיעים, סונים, נוצרים או כל דבר אחר. אנחנו שייכים לדור הניצחון. אנחנו מבינים שחייבים להבטיח שהצפון לא יהפוך לעוד רצועת עזה, ולכן צריך לקבוע עובדה מדינית-ביטחונית חדשה – אזור חיץ סטרילי עד הליטני. הגיע הזמן לפעולות קבועות משנות מציאות.

maximize-image
images-count3+
כוחותינו על נהר הליטאני, במבצע חיצי הצפון | קרדיט: דובר צה"ל

הכוונה היא לא להקים עוד רצועת ביטחון כמו פעם, אלא לייצר מרחב סטרילי אמיתי. כדי להפוך את המרחב הזה למגן אמיתי, נדרשות שתי החלטות אמיצות:

1. הקמת מכשול קבע טבעי: הליטני הוא הגבול האסטרטגי הנכון. לאחר חודשי התמרון הממושכים, חיל ההנדסה חייב להשלים את המלאכה ולהקים מכשול קבע פיזי שיגדיר באופן ברור: מכאן ואילך, ישראל לא מאפשרת נוכחות עוינת. הקמת מרחב חיץ סטרילי בין הגדר לליטני ובקצה הצפוני מכשול מסיבי קבוע שנשאר פה למשך שנים: תעלה, סנסורים מוצבים, מוקשים, וכל גורם שמנסה לחצות מושמד. לא משנה אם אתה מחבל חיזבאללה או אזרח לבנוני, אתה לא חוצה.

2. טיהור המרחב: בניגוד לרצועת הביטחון, הפעם לא משאירים אף יישוב עוין, נוצרי או שיעי, על הגדר. כל יישוב שנותר על הגדר, גם אם הוא נוצרי, הוא פרצה פוטנציאלית. חיזבאללה יודע לנצל כל חלל אנושי כדי להסתנן. אי אפשר להגיע לסטריליות בטחונית אם המרחב מאוכלס ולכן השטח חייב להיות מטוהר.

maximize-image
images-count3+
מוצב הבופור | צילום: דובר צה"ל

אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות במציאות שבה היוזמה נתונה בידי האויב. המשימה שלנו היא להפסיק להגיב לאיומים ולהתחיל לעצב מציאות שבה האויב לעולם לא יתקרב לגדר שלנו. הזמן לעשות את זה הוא עכשיו. חלון ההזדמנויות הולך ונסגר, וכל פעולה שלא תיעשה היום נשלם עליה בעתיד בדם של חיילים רבים. הגיע הזמן להפסיק לקשור ללוחמים את הידיים ולהורות לצה"ל להקים את מרחב החיץ שיהווה את גבול ישראל למאה השנים הבאות. הגיע הזמן להפסיק להשלות את עצמנו עם הסדרים שבירים. אזור חיץ, סטרילי, מוחלט – זהו המפתח לניצחון.

גלעד אך

גלעד אך

יו"ר תנועת המילואימניקים דור הניצחון ומנכ"ל ארגון עד כאן

עקבו אחרינו גם ב-Google News