אלפי אנשים, בהם נשים רבות, נופלים קורבן לרשתות סחר בבני אדם המופעלות על ידי ארגוני פשיעה מסין וטאיוואן. תחת הבטחות לעבודה לגיטימית – כמו ניהול רשתות חברתיות או עבודה במפעלים – הן מוברחות למתחמים סגורים בלאוס, מיאנמר וקמבודיה. שם, הן מאולצות לעבוד שעות ארוכות בבניית פרופילים פיקטיביים ברשתות חברתיות והונאת קורבנות תמימים בהשקעות קריפטו כוזבות.
2+למרות שהתפיסה המקובלת הייתה כי מדובר בכוח עבודה גברי בעיקרו, הנתונים העדכניים מצביעים על כך שנשים מהוות כיום כחצי מהשורדים שחולצו. נשים שחולצו מדווחות על מציאות קשה של ניצול מיני: אונס כעונש על אי-עמידה ביעדי הונאה, או כ"פרס" לעובדים גברים שהצליחו להונות קורבנות. ארגונים כמו אמנסטי וסוכנויות האו"ם מתעדים עלייה חדה במקרי אונס, הפלות כפויות ואלימות קיצונית המופנית כלפי נשים בתוך המתחמים.
סיפורה של שרה, אם חד-הורית מאוגנדה, מדגים את האימה. לאחר שנמכרה בין שלושה מתחמים שונים והוחזקה בתנאים מחפירים, שרה חוותה אונס קשה ב"חדר האפל" של המתחם כעונש. באחד הלילות, בזמן ששומרי המתחם נעדרו לרגע, היא הצליחה להימלט במונית לבית חולים.
2+הקריאה לעולם: "לא ידעתי מה מחכה לי"
עבור נשים רבות, היציאה לעבודה בחו"ל היא ניסיון נואש לסייע בפרנסת המשפחה, ילדים או הורים מבוגרים. רייצ'ל, צעירה קנייתית שנפלה למלכודת לאחר שחיפשה עבודה במפעל ממתקים בתאילנד, מתארת את חוסר האונים: "לו היה לי מישהו שיגיד לי 'לאן שאת הולכת, זה לא טוב', הייתי מקשיבה. אבל לא היה לי מושג". ככל שהרשויות באזור מגבירות את הפשיטות על המתחמים, כך נחשף היקף הזוועה שהיה מוסתר במשך שנים.
