בסרט החדש של הבמאי זוכה האוסקר דניאל רוהר, צעיר העוסק בכיוון פסנתרים מגלה כי כישרון השמיעה הייחודי שלו יכול לשמש גם לפריצת כספות. יחד עם מהגר ישראלי, בגילומו של ליאור רז, הוא פוצח בקריירה של גנב כדי לממן טיפול רפואי לבוס שלו, המשמש עבורו דמות אב.
מדובר בדרמת פשע אינטימית יחסית, עם סיכונים נמוכים וללא סצנות אקשן גדולות או תפניות עלילתיות עוצרות נשימה. עיקר כוחה של העלילה טמון בדמויות ובסיפור שלהן, לצד האווירה הרגועה יחסית של סצנת המוזיקה העירונית בארצות הברית. כל השחקנים מספקים הופעות טובות שמאפשרות לצופה להתחבר לדמויות ולחוש כלפיהן סימפתיה. ליאור רז בולט במיוחד בתפקיד המהגר הישראלי, שמביא למסך את החוצפה הישראלית שהפכה למעין סימן היכר קולנועי של דמויות מארץ הקודש. גם דסטין הופמן מספק הופעה מרשימה בתפקיד המנטור של גיבור הסרט.
יש משהו מרענן בצפייה בסרט פשע שבוחר באווירה שקטה ורגועה יותר. במקום מרדפים מסחררים ופסקול בומבסטי, הסרט מתמקד ברגעים שבין הדמויות, בשיחות ובסצנות מוזיקליות שמעניקות לו אופי ייחודי. עם זאת, הבחירה הזו היא גם חרב פיפיות. לעיתים הקצב האיטי מרגיש איטי מדי, והעלילה אינה מתקדמת במהירות מספקת, דבר שעלול לפגוע במתח ובתחושת הדחיפות.
בנוסף, למרות שהסרט מהנה לצפייה, הוא לא מחדש יותר מדי ומרגיש כמו תסריט שנכתב לפני כ-15 שנה. אין בו הפתעות משמעותיות, וברוב המקרים אפשר לנחש לאן העלילה מתקדמת וכיצד היא תסתיים. גם הבימוי, על אף שהוא מקצועי ומאפשר לסרט לזרום היטב, מעניק לו תחושה מעט מיושנת, כאילו היה יכול לצאת אי שם באמצע שנות ה-2000.
לא מדובר בסרט השנה או בפסגת היצירה הקולנועית, אבל מי שיודע למה הוא נכנס בהחלט יכול ליהנות מסרט פשע רגוע יותר, עם תחושה נוסטלגית של פעם. בתוספת ההופעה המוצלחת של ליאור רז, מתקבלת חוויית צפייה מהנה ומספקת.
ציון: 3.2 מתוך 5
המכוון, ארה"ב, 2025, במאי: דניאל רוהר. 107 דקות.
