יש רגעים בפוליטיקה שבהם המצלמה הופכת למכשיר לחשיפת הונאות. כזה היה ה-24 בפברואר 2021. נפתלי בנט, אז יו"ר מפלגת "ימינה", הגיע לסיור ביישוב שדה בועז שבגוש עציון. היישוב, שממתין שנים להחלטת ממשלה שתגאל אותו ממעמד "בנייה בלתי חוקית", שימש כתפאורה המושלמת לבנט הלוחמני.
2+"במשך 12 שנים נתניהו לא עשה כלום כדי להכשיר את ההתיישבות הזאת", זעק בנט למצלמה כשמאחוריו נוף הגבעות. הוא לא הסתפק בביקורת, אלא פיזר הבטחה עם תאריך תפוגה מיידי: "ביום הראשון שלי בתפקיד כראש ממשלת ישראל, אני חותם על אישור מלא להתיישבות הצעירה. זה אפשרי, צריך רק להפסיק לפחד".
פברואר 2021: "נחתום ביום הראשון"
באותו יום בשדה בועז, בנט הציג את עצמו כמי שעשוי מחומר אחר. לא עוד פוליטיקאי של דיבורים, אלא "ביצועיסט" שיביא את בשורת ההסדרה ביום שבו יניח את רגליו בלשכת ראש הממשלה. המתיישבים ביהודה ושומרון, שחולמים על תשתיות בסיסיות וביטחון חוקי, רצו להאמין. בנט הבטיח להם שהמניעה היא רק "פחד" של נתניהו.
2+היום: "אני לא שמוק"
הבוקר, הגרסה הזו של בנט התאדתה כלא הייתה. בנאום באנגלית בכנס JNS, כשנשאל על מדיניות האכיפה והפינויים ביו"ש, בנט כבר לא דיבר על "הסדרה ביום הראשון". הוא עבר למצב התגוננות ציני: "אני איש ימין, אבל אני לא שמוק".
המשמעות של האמירה הזו, בטח עבור תושבי שדה בועז, היא סטירת לחי מצלצלת. בנט למעשה אומר: "מי שבאמת האמין שאחתום ביום הראשון, מי שחשב שאתעלם מהלחץ האמריקני או מהיועמ"שית בשביל כמה קרוואנים בגוש עציון – הוא השמוק". פתאום, ה"פחד" שייחס לנתניהו הפך אצלו ל"ריאליזם מדיני".
2+הפער בין פברואר 2021 להיום הוא לא רק פער של זמן, אלא פער של יושרה. בנט של שדה בועז הבטיח להילחם; בנט של היום מסביר למה הוא נכנע. בנט של גוש עציון תקף את נתניהו על אוזלת יד; בנט של אולמות הכנסים מבקש מחיאות כפיים על "אחריות".
