המונים ליוו היום (ראשון) את סמ"ר נוה חבשוש שנפל באסון הטנק בדרום לבנון בדרכו האחרונה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. "תמיד ראית את האחר, תמיד חשבת על מי שסביבך לפני שחשבת על עצמך. האחרון שנשאר לכבות את האור", ספד לו אביו חיים בקול חנוק.
2+סבו של נוה, יהודה חבשוש, תיאר בבכי קורע לב את המציאות האבסורדית של נסיבות חייו: "באיזה עולם אנחנו חיים שסבא צריך לקבור את הנכד שלו, במקום שהדברים יהיו הפוכים. איוב אומר: 'כי פחד פחדתי ויאתייני, ואשר יגורתי יבוא לי'. מאז גיוסך לשריון פחדתי מהרגע הזה, מהמציאות הזאת. כנראה שהקדוש ברוך הוא החליט לשתף גם אותנו בהקרבה למען עם ישראל וארץ ישראל".
"מאז גיוסך לשריון פחדתי מהרגע הזה, מהמציאות הזאת. כנראה שהקדוש ברוך הוא החליט לשתף גם אותנו בהקרבה למען עם ישראל וארץ ישראל" הוסיף הסב בכאב ושיתף: "אני מתפלל שתבוא אליי בחלום, שתאמר לי שטוב לך במקומך. אנחנו מאמינים בני מאמינים ויודעים שהקדוש ברוך הוא עושה רק טוב בעולמו, גם אם אנחנו לא מסוגלים להבין זאת".
2+אמו, עינב חשפה מול הקבר הדומם: "לפני כמה חודשים גילינו שאני בהריון. זאת הייתה הפתעה גמורה. לא הבנו איך בגיל 46 אשא בתוכי את ההיריון הזה, חשבנו מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. ומאז שהקצינים דפקו בדלת ובישרו את הבשורה… בתוך החושך הגדול שנפל על חיינו, אני נושאת בתוכי חיים חדשים. כשנלקח לי ילד אהוב, הבן היחיד שלי, בין החיים יש בתוכי פעימת חיים שמכריחה אותי לקום בבוקר ולהמשיך לחיות".
"ההיריון הזה לא קל עבורי, הוא התחיל בקושי והמשיך בימים שבהם הלב שלי נשבר לרסיסים" תיארה האם והבטיחה לבנה הגיבור: "אשמור עליו מכל משמר. אולי כי אין לי כוח לאבד ילד נוסף, ואולי כי זו המתנה הקטנה שהשארת לי".
2+האב חיים חתם את ההספדים בתיאור הרגעים האחרונים והמסר שהותיר אחריו בנו: "ההודעה האחרונה ממך נכתבה ביום חמישי בשעה 23:15 בלילה. שאלת: 'מה שלומך אבא. יש סיכוי ליציאה שבוע הבא בראשון, אבל אל תגיד לאמא שלא תתבאס אם אני לא אצא בסוף'. אחרי שעה בערך אירע הנורא מכל. עלית בסערה השמימה יחד עם צוות הטנק. היית מלאך שנשלח אלינו לזמן קצר מדי. שקט, ביישן, צנוע, מדבר מעט ועושה הרבה".
בסיום דבריו הזכיר האב את הסטטוס האחרון של נוה בוואטסאפ, שהפך לצוואתו: "'אל תבכה שזה נגמר, תחייך שזה קרה'. לא לחינם נפל נווה, אלא בשביל שנמשיך לצעוד פה בבטחה, שנמשיך לצמוח ולשגשג. היום שבו נגזר עלינו לקבור אותך הוא היום הכי ארוך בשנה – היום שבו השמש עומדת דום ומצדיעה לך. נווה בני האהוב, גיבור ישראל. כל החיים אני מנווט, קורא מפות, אבל עתה אני מרגיש שאבד לי המצפן. אנא, נווה שלי, תאיר לנו את הדרך."
