לאחר נפילתו של סמל ראשון נוה חבשוש ז"ל בקרב בדרום לבנון, מצאו בני משפחתו מחברות ויומנים אישיים שבהם כתב מחשבות ותובנות בעקבות סמינריונים, סיורים ותהליכי הכנה לשירות הצבאי. בין הדפים נחשפת תפיסת העולם שליוותה אותו עוד כנער – תחושת שליחות עמוקה, אהבת הארץ ורצון לתרום ולעשות מעבר לנדרש.
1+"אני הולך לשרת בשמחה עצומה, לא משנה איפה בסוף אני אהיה", כתב נוה באחד היומנים. "כדי לעשות ולהשקיע כמה שיותר. יש אומרים שפראייר הוא טיפש כיוון שהוא מאפשר שינצלו אותו ומבצע לבדו מטלות שכולם צריכים לעשות, אבל אני רוצה לעשות ולהשקיע ולהשפיע כמה שיותר, לא משום שמישהו מנצל אותי או מכריח אותי לעשות, אלא מתוך הכרה בחשיבות השירות הצבאי ומתוך ידיעה שבשביל משימות כאלו באנו לעולם".
בהמשך הסביר מהו בעיניו תפקידו של החייל: "זה שאני בצבא זה בשביל היכולת לילדים להיוולד בארץ. להיות חייל בצבא זו זכות, מצווה, זו לא מטלה. אני לא עושה טובה לאף אחד. צריך להיות אדם משמעותי, לא משנה איפה".
1+באחד היומנים תיאר נוה שיחה על שליחות שהתקיימה במסגרת אחד הסמינריונים שבהם השתתף לפני גיוסו. כשנשאל איזו דמות מסמלת בעיניו שליחות, בחר מיד באביו, חיים. "הבן אדם הראשון שעלה לי לראש זה אבא שלי", כתב. "השליחות שהוא עושה זו אהבת הארץ. לא רק שלו אישית, אלא גם שבאים איתו עוד אנשים לשליחות שלו. הוא גורם לאנשים לטייל בארץ, לאהוב את הארץ יותר".
נוה סיכם את מחשבותיו במשפט שמקבל משמעות מיוחדת לאחר נפילתו: "בעיקרון אנחנו כל הזמן בשליחות. עומדים כדי להקים משפחה יותר טובה, ולהתכונן לצבא בשביל לשרת את המדינה יותר טוב". המילים שכתב שנים לפני שנפל כמפקד טנק בגדוד 52 של חטיבה 401 מלמדות עד כמה הערכים שהנחו אותו בצעירותו הפכו בהמשך לדרך חייו – דרך של אחריות, נתינה, אהבת הארץ ומחויבות עמוקה לעם ישראל ולמדינת ישראל.
