בדרך כלל, הסנאטור מרקו רוביו הוא הראשון לחייך, לצחוק או להנהן בביטול כשנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, זורק בדיחה לחלל החדר. אבל אתמול, אל מול המצלמות, הבעת פניו סיפרה סיפור אחר לגמרי. עם מבט קפוא, כמעט חסר סבלנות, ובלי לשים לב למתרחש סביבו, רוביו חשף ברגע אחד של חוסר תשומת לב את התמונה הגדולה של מה שמתחולל עכשיו מאחורי הקלעים במפלגה הרפובליקנית. זהו כבר לא רק הקרב המוכר בין רפובליקנים לדמוקרטים. זהו קרב פנימי, יצרי ואידיאולוגי: קרב בין טראמפיסטים לטראמפיסטים.
3+שתי מחנות, שתי תפיסות עולם
מצד אחד של המתרס ניצבים ה"בדלנים", אנשי מחנה "אמריקה פירסט" (America First). בראשם עומדים סגן הנשיא ג'יי די ואנס, דמויות תקשורתיות כמו מייגן קלי ורבים מבסיס התמיכה העממי של טראמפ. מבחינתם, המסר ברור: אמריקה לא צריכה להיגרר לעוד מלחמה אינסופית במזרח התיכון. לא עוד "שינויי משטר" כושלים, לא עוד מגפיים על הקרקע, ולא עוד עשרות מיליארדי דולרים שנשפכים מעבר לים בזמן שהגבול הדרומי פרוץ. אם אפשר לסגור את החזית מול איראן באמצעות הסכם – גם אם הוא רחוק מלהיות מושלם – זו מבחינתם הדרך הנכונה והאחראית.
אלא שמהצד השני נמצאים הניצים, תומכי ישראל המובהקים: מרקו רוביו, מארק לוין ובן שפירו. הם רואים את המציאות בצורה הפוכה לחלוטין. לשיטתם, המשטר האיראני נמצא בנקודת השפל הגדולה בתולדותיו. אחרי שנים של סנקציות חונקות, חיסולים נועזים, פגיעה אנושה בשלוחותיה (פרוקסי) והתקיפות הישראליות האחרונות, טהראן מדממת. "זה לא הזמן להשליך גלגל הצלה למשטר בטהרן," הם טוענים, "זה הזמן לסיים איתו אחת ולתמיד".
3+אפילו ב"פוקס ניוז" כבר לא מוחאים כפיים
הביקורת על המהלכים של טראמפ לא נעצרת בטוויטר או בפודקאסטים הימניים. היא מחלחלת עמוק אל תוך ערוץ הבית שלו – "פוקס ניוז". המגישה דנה פרינו והפרשן טריי גוודי, דמויות שמרניות שבדרך כלל מעניקות רוח גבית לנשיא, נשמעו אתמול סקפטיים מתמיד. אפילו פיטר דוסי, כתב הבית הלבן של הרשת, שלא פעם משמש כפה עבור מצביעי הימין, לא חסך את עוקצו מהמהלכים האחרונים.
האירוניה היא שגם מהצד הדמוקרטי טראמפ לא רווה נחת. מנהיג הרוב בסנאט צ'אק שומר והסנאטור כריס מרפי אמנם לא תוקפים את עצם המשא ומתן, אך הם מציבים מראה מול פניו של הנשיא: למה בכלל נכנסת למערכה המיותרת הזו מלכתחילה אם הגעת לאותה נקודה?
3+המלכודת האיראנית: "עוד קצת"
בעיני המבקרים מימין, הבעיה היא לא רק "הדיל" עצמו, אלא הדינמיקה בשולחן המשא ומתן. לטענתם, האיראנים משחקים בטראמפ את אותו המשחק שהם משחקים מול המערב כבר עשרות שנים. הם לעולם לא אומרים "לא". הם אומרים "עוד קצת". עוד סבב שיחות, עוד טיוטה, עוד הבהרה, עוד מחווה אמריקנית קטנה של רצון טוב.
במחנה הניצי משוכנעים שטהרן זיהתה אצל טראמפ את הרצון העז להציג "הישג דיפלומטי מהיר" ואת הצוות שלו שמאמין שאפשר להגיע להבנות עם האייתוללות. בזמן שטראמפ מחפש תמונה של חתימה, איראן מרוויחה זמן יקר, מקלה את הלחץ הבינלאומי ומבטיחה את הישרדות המשטר לעוד עשורים.
3+בסופו של יום, השאלה הגדולה היא כבר לא מה יקבלו האיראנים בחוזה, אלא מה יפסיד טראמפ בבית. הנשיא שבנה את כל הקריירה הפוליטית שלו על ההבטחה למחוק את מורשת ברק אובמה והסכם הגרעין "הנורא", מוצא את עצמו מותקף מימין ומשמאל על כך שהוא משחזר את אותה הטעות בדיוק.
לקראת בחירות האמצע הקרבות, הקרב על המדיניות מול איראן עלול להפוך לקרב על הנשמה של המפלגה הרפובליקנית. האם היא תישאר המפלגה של "הקו הנוקשה" וההגנה על ערכי המערב, או שתהפוך למפלגה בדלנית שמוכנה להתפשר עם אויבים בשם השקט התעשייתי? המבט הקפוא של מרקו רוביו אתמול מרמז שהתשובה רחוקה מלהיות פשוטה.
