ניתוח הנוסח המלא של תזכיר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, שהחל לדלוף ברשתות, מוביל למסקנה אחת מאכזבת: איראן קיבלה כמעט כל מה שרצתה כבר בשלב ה"זמני", בעוד שהתחייבויותיה נדחו לעתיד מעורפל. להלן ניתוח פרטי העסקה למי שרוצה להבין את העובדות כהווייתן: מה איראן מקבלת באופן מיידי כבר עם חתימת המזכר?
2+ראשית, חמצן כלכלי – משרד האוצר האמריקאי יעניק מיד פטורים שיאפשרו לאיראן לייצא נפט חופשי, לחזור למערכת הבנקאית העולמית ולקבל שירותי ביטוח וספנות. בנוסף, ארה"ב מתחייבת להסיר את המצור הימי על איראן תוך 30 יום. במקביל, יחל שחרור הדרגתי של נכסים וכספים איראניים קפואים ברחבי העולם (בשווי מיליארדים) ישירות לידי הבנק המרכזי בטהרן, כפוף להתקדמות המשא ומתן הסופי.
לצד זאת, איראן זוכה לחסינות מוחלטת מסנקציות חדשות, שכן האמריקאים התחייבו שלא להטיל אף סנקציה נוספת במהלך תקופת המשא ומתן. ומה איראן נותנת בתמורה במיידי "על המקום"? היא מסכימה להפסקת אש ועצירת הלחימה בכל החזיתות, כולל בלבנון.
2+בתחום הימי, איראן הסכימה לפנות מוקשים ימיים שהניחה ולחדש את תנועת הספינות במפרץ. לגבי תוכנית הגרעין, איראן לא מפרקת גרם אחד של אורניום; היא רק מבטיחה "לשמור על הסטטוס קוו" למשך 60 יום ומצהירה שוב ש"לעולם לא תפתח נשק גרעיני" – הבטחה שכולנו יודעים מה השווי שלה. מה נדחה להסכם הסופי? (כלומר: איראן תקבל, אם תרצה): צ'ק שמן של לפחות 300 מיליארד דולר למימון תוכנית שיקום ופיתוח הכלכלה האיראנית מצד ארה"ב ושותפותיה (אולי קטאר?).
בשלב הסופי מתוכנן ביטול מוחלט וטוטאלי של כל סנקציות האו"ם, סבא"א והסנקציות האמריקאיות. בנוסף, מדובר על נסיגה אמריקאית ופינוי הכוחות המערביים מהאזורים הסובבים את איראן. ולגבי הגרעין? גורל האורניום המועשר והפיקוח הממשי "יטופלו בהסכם הסופי". השורה התחתונה היא שאיראן מגיעה לשולחן המשא ומתן כשהיא כבר חילצה את הסרת המצור, היתרי נפט וחסינות. האמריקאים ויתרו על המנופים הכי חזקים שלהם כבר ביום הראשון בתמורה לשקט זמני, בעוד איראן רק מבטיחה להמשיך לדבר.
2+האם מדובר במלכודת דבש דיפלומטית שטראמפ טמן לאיראנים או בכניעה והתקפלות? הכל ייבחן בתום 60 הימים. אם ההסכם יקרוס או ייתקע, האם ארה"ב תעשה סיבוב פרסה ותחדש את הלחץ הכלכלי? האם תנטוש את המפרץ ותשאיר למדינות האזור (קטאר, סעודיה, ישראל והאמירויות) להסתדר ביניהן מול איראן? האם יחזור חופש הפעולה שהיה לישראל באיראן בעשרים השנים האחרונות, והאם ישראל תוכל להשלים את השמדת כוחו של חיזבאללה בלבנון? אלו ימים סוערים, מדאיגים ומאכזבים.
דבר אחד אפשר בינתיים להתנחם בו: מלבד הנזק האדיר שנגרם לאיראן בתעשייה הצבאית והגרעינית, גם בלבנון ישראל כבר יצרה רצועת ביטחון (פרימטר – שטח הריגה) נקייה מאוכלוסייה ומטרור, שממנה לא ניתן לאיים ישירות על יישובי הצפון. את זה כבר הרווחנו, ומכאן צריך לתכנן את המשך ההגנה על ביטחון ישראל לשנים הבאות. איראן אולי קיבלה הבטחות כלכליות ודיפלומטיות נרחבות, אך המציאות הביטחונית בשטח עוצבה בדם ובלחימה, ועל ההישגים הללו ישראל חייבת לשמור מכל משמר.
