המערכת הפוליטית באיראן משדרת מסר של עוצמה ושליטה. סדרת פוסטים סמליים ברשת החברתית X, שפרסמו שר החוץ האיראני ובכירים נוספים, מדגישה את מחויבות המשטר לעקרונות המהפכה תחת הנהגתו של המנהיג העליון החדש, מוג'תבא חמינאי. פעילות מקוונת זו, המלווה בדימויים דתיים ותיאוריות על "קדושת השלטון", נועדה להשתיק ניצני התנגדות או ספקות בנוגע ללגיטימיות של המעבר הצמרתי במדינה, כך פורסם היום (רביעי) ב"פוקס ניוז".
3+המסרים שפורסמו השבוע, בראשם הפוסט של קאזם' ע'ריבאבאדי, אינם מקריים. הם מהווים חלק מאסטרטגיה מתוזמנת של איראן להציג את חילופי השלטון כציווי רוחני, ולא כהליך פוליטי פריך.
ד"ר מוחמד עומאר, מומחה ללוחמה בטרור ומנהל יוזמת המחקר לאנטישמיות, מנתח את התופעה. לדבריו, באיראן, הירושה היא תהליך הדורש האדרה וקידוש כדי לשרוד: "ירושה חייבת להיות מנותרת. היא חייבת להיות מקודשת. משטר שמרגיש פגיע פונה לסמלים העמוקים ביותר שלו".
3+לפי עומאר, המהלך האיראני הופך את מושג הציות למעשה של הזדהות רגשית: "המסר מבקש מהאיראנים להבין את המעבר הפוליטי כהמשכיות של פיקדון קדוש, ולא כהעברת כוח שנויה במחלוקת. זה מראה משטר המנסה לגרום לציות להרגיש כמו אבל – ולאבל להרגיש כמו נאמנות".
הניסיון לשזור את דמותו של מוג'תבא חמינאי במורשת המהפכה נועד להעניק לו לגיטימציה מיידית בקרב קהלי היעד האיראניים. המשטר מנצל רגשות של הזדהות עם העבר המהפכני כדי למנוע ערעור על סמכותו בהווה.
3+ההנהגה באיראן ניצבת בפני אחת התקופות המורכבות ביותר מאז הקמת הרפובליקה האסלאמית. עלייתו של מוג'תבא חמינאי מתרחשת על רקע לחצים חיצוניים כבדים, כלכלה מקרטעת וחשש מתמיד מפני אי-שקט חברתי פנימי.
בתקופה האחרונה, המשטר האיראני פעל באופן שיטתי לביצור מעמדו של מוג'תבא, תוך דחיקת דמויות כוח אחרות וריכוז הסמכויות סביב המשרד של המנהיג העליון, כאשר הוא מנהל קמפיין נרחב שנועד להטמיע בתודעה הציבורית כי כל ערעור על ההנהגה החדשה אינו מהווה רק הפרת חוק, אלא בגידה בעקרונות הליבה של האסלאם השיעי והמדינה.
3+לפי המומחים, הניסיון לקשור בין "אבל" לבין "נאמנות" הוא טקטיקה פסיכולוגית של משטרים אוטוריטריים. על ידי הפיכת יום העברת השלטון או השנה הראשונה להנהגה לימי זיכרון וסולידריות, המשטר בונה חומת הגנה רגשית סביב מוג'תבא. נשאלת השאלה אם הציבור האיראני, השבע אכזבות מהשלטון ומקשיים כלכליים, יקנה את הנרטיב הזה, או שמא הניסיון "לקדש" את הירושה יתפרש כחולשה של משטר החושש מהעתיד.
הקמפיין הסמלי של איראן מאותת לעולם כי המדינה נערכת לעידן חדש, המושתת על פחד ועל הנדסת תודעה מתוחכמת. הצורך בהצהרות תכופות על "קדושת השלטון" עשוי להעיד על הערעור הפנימי שמתרחש בטהרן מאחורי הקלעים.
