בעוד אזרחי ישראל רצים שוב ושוב למרחבים המוגנים מפני ירי מלבנון, ובוושינגטון מתגבש הסכם חדש עם איראן, הולכת ומתחדדת שאלה אחת: האם ישראל מתכוונת לעצב את עתידה הביטחוני בעצמה, או להמתין שאחרים יעשו זאת עבורה.
5+קל להיסחף אחר הכותרות היומיומיות. עוד מטח מלבנון, עוד תקיפה בדאחייה, עוד חיסול של טרוריסט בכיר. אלא שהתמונה האמיתית רחבה הרבה יותר. חיזבאללה הוא איום חמור, אך הוא איננו הבעיה האסטרטגית של ישראל. גם החות'ים והמיליציות השיעיות אינם הבעיה. כולם זרועותיה של איראן, שבמשך עשרות שנים בנתה טבעת אש סביב מדינת ישראל כדי לנהל מלחמה באמצעות שליחים.
לכן, השאלה האמיתית איננה כיצד להגיב לעוד ירי מלבנון. השאלה היא האם ישראל מוכנה להבהיר כי האחריות למלחמה שמנהלים שלוחיה מוטלת בראש ובראשונה על המשטר בטהרן.
5+גם המשא ומתן האמריקאי עם איראן והמערכה בלבנון אינם שני אירועים נפרדים. הם אותה מערכה בדיוק. אם איראן תשמר את תוכנית הגרעין שלה, את מערך הטילים שלה ואת רשת השלוחים שהקימה ברחבי המזרח התיכון, שום הישג טקטי בלבנון לא ישנה את המציאות האסטרטגית.
סגן נשיא ארצות הברית, ג'יי די ואנס, אמר לאחרונה שגם מלחמות העולם הסתיימו בהסכמים. הוא צודק. אלא שההסכמים נחתמו רק לאחר שהצד התוקפן הובס. גרמניה, יפן והאימפריה העות'מאנית לא קיבלו הזדמנות להשתקם צבאית תוך כדי המשא ומתן. ההיסטוריה מלמדת שהסכמים יציבים נחתמים לאחר הכרעה, לא במקומה.
5+לאחר כמעט שלוש שנות מלחמה, לישראל אין את הפריבילגיה לקפל את הדגל דווקא ברגע שבו מוכרע עתידו של המזרח התיכון. שילמנו מחיר דמים כבד. אלפי משפחות איבדו את יקיריהן, מאות אלפי אזרחים נשאו בנטל המילואים והמשק הישראלי ספג פגיעה קשה. כל המחיר הזה לא שולם כדי לחזור לנקודת המוצא, כאשר איראן שומרת על עיקר יכולותיה וממשיכה לאיים על ישראל באמצעות שלוחיה.
דווקא משום כך, אם נגזר על ישראל להתעמת עם הממשל האמריקאי, מוטב שהדבר יהיה על השאלה החשובה ביותר לביטחונה ולעתידה. עדיף ויכוח עם ידידתנו הגדולה סביב האיום האיראני, מאשר הסכמה שקטה שתאפשר לאיום הזה להתעצם. אם כבר לשלם מחיר מדיני, הוא צריך להיות עבור האינטרס הקיומי של מדינת ישראל, לא עבור עימות טקטי כזה או אחר בלבנון.
5+זו איננה קריאה לעימות עם ארצות הברית. להפך. הברית עם ארצות הברית היא נכס אסטרטגי ראשון במעלה, וחובה לשמר אותה. אך ידידות איננה תלות, וברית איננה ויתור על שיקול דעת עצמאי. ההיסטוריה מלמדת שמדינות מכבדות בעלי ברית שיודעים לעמוד על האינטרסים החיוניים שלהם.
חיזבאללה הוא זרוע. החות'ים הם זרוע. חמאס הוא זרוע. איראן היא הראש. אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, אסור לישראל להסתפק בפגיעה בזרועות ולהשלים עם המשך התחזקותו של הראש.
5+זהו גם רגע מבחן עבור ראש הממשלה. במשך עשרות שנים הציג בנימין נתניהו את איראן כאיום האסטרטגי הגדול ביותר על מדינת ישראל. הוא התריע מפני תוכנית הגרעין שלה, מפני התעצמותה הצבאית ומפני מערך השלוחים שבנתה סביבנו. אירועי שבעה באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם המחישו עד כמה האיום הזה ממשי.
אדוני ראש הממשלה, אם המאבק באיראן הוא אכן מפעל חייך המדיני והביטחוני, הרי שהגיעה שעת המבחן. זה איננו הזמן להסתפק בניהול המלחמה מול השלוחים, בזמן שהפטרון שלהם ממשיך להתחזק. זה גם איננו הזמן להשלים עם הסדרים אזוריים שעלולים להנציח את האיום האיראני.
5+אסור לישראל להיות צ'כוסלובקיה של המאה העשרים ואחת. אסור לה לגלות שאחרים החליטו עבורה מה יהיו גבולות ביטחונה ומהו האיום שמותר לה להתמודד מולו.
יש רגעים בהיסטוריה שבהם אומה חייבת להבהיר שיש נושאים שאינם פתוחים למשא ומתן. אנחנו מצויים ברגע כזה. ישראל צריכה לשאוף לשיתוף פעולה עם ארצות הברית, אך אם תידרש לעמוד על שלה מול ידידתה הגדולה ביותר, מוטב שזה יהיה על הסוגיה הקיומית ביותר העומדת בפניה. לא על שלוחיה של איראן, אלא על איראן עצמה. אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, לישראל אין את הזכות המוסרית כלפי לוחמיה ואזרחיה להסתפק בפחות מכך.
