בועז סלוק, לוחם מילואים בן 55, אב לשבעה וסב לשמונה, מצא את עצמו בשבוע שעבר בסיטואציה שמעטים היו שורדים. בראיון מיוחד לטל מאיר ממיטת בית החולים רמב"ם, שחזר היום (ראשון) את רגעי האימה והגבורה שבהם נפצע קשה מרחפן נפץ – תוך שהוא מקבל החלטות הרות גורל שהצילו את חיי חבריו.
2+"היה לי ברור – זה לא רחפן של הגדוד"
האירוע החל כשסלוק שוחח עם מפקד המחלקה שלו ושמע זמזום מחשיד מעל ראשו. "הרמנו את הראש וראינו אותו מצד מזרח," הוא שיחזר: "הקצין שלי רץ לבדוק אם זה רחפן שלנו וצעק: 'האם זה רחפן של הגדוד?'. בזמן הזה, לא יודע להסביר איך, אבל לי היה ברור – זה לא רחפן של הגדוד".
סלוק הבחין שהרחפן מתביית עליו. בשניות הללו, הוא קיבל החלטה אמיצה: לא לברוח לכיוון חבריו או לעבר הכלים המשוריינים, כדי לא למשוך את האש אל חיילים נוספים. "הבנתי שהוא העדיף אותי. הוא המתין שאעשה משהו. הבנתי שאני איתו לבד, ולא הסכמתי לעזוב איתו את קשר העין".
2+המחשבה על הבית וההחלטה שלא לומר "שמע ישראל" בתוך השניות המתוחות, עלו בסלוק מחשבות אנושיות ומפתיעות. "המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה: 'בואנה, אשתי הולכת להרוג אותי' על זה שנפצעתי," הוא מספר בחיוך. "אבל מיד אמרתי לעצמי – הרמב"ם קובע שברגע כזה אסור לחשוב על הבית. הסרתי את המחשבה על אשתי והילדים כדי להישאר ממוקד. אמרתי לעצמי: 'בועז, אתה אריה. אין פחד. אתה מולו ואתה מנצח'".
כשעמד עין בעין מול הרחפן המתאבד, עמדה בפניו התלבטות אמונית. "שאלתי את עצמי אם לומר 'שמע ישראל'. החלטתי שלא, כי אם אומר 'שמע ישראל' – קבעתי לעצמי שאני מת. בחרתי להתעמת איתו. אמרתי 'על החיים ועל המוות', דרכתי את הנשק וכיוונתי עליו".
2+סייעתא דשמיא, כך הסביר בהתרגשות, גרמה לרחפן לזוז מעט הצידה כשהבחין בנשק המופנה אליו. הוא התפוצץ במרחק קצר ממנו. סלוק הספיק להסיט את רגל ימין, אך רגלו השמאלית נפגעה קשות ועורק ראשי בה נקרע.
סלוק אינו הלוחם היחיד במשפחתו. בזמן שהוא נלחם בלבנון, ארבעה מילדיו מגויסים אף הם – שניים בעזה, אחד בגבול סוריה ובתו המשרתת במילואים. למרות הפציעה הקשה, הוא אינו מתחרט. "יש כאלה שאומרים 'מה הוא עושה שם בגיל 55?', אבל אני גאה במה שאני עושה. אני מאמין שאנחנו חוליה בפאזל שנקרא עם ישראל. אם לא נהיה שם, התמונה לא תהיה שלמה. אני שמח שזה אני, ולא מצטער לרגע".
