האמרה הידועה כי צחוק הוא התרופה הטובה ביותר קיבלה לאחרונה אישוש מדעי, כאשר מחקר חדש מצביע על כך שהוא גם זרז חיוני להתפתחותם של ילדים. על פי ד"ר ז'קלין הארדינג, מומחית לגיל הרך מאוניברסיטת מידלסקס בלונדון, צחוק ומשחק הם בסיסיים לגדילה מוחית בריאה, לרווחה רגשית וליצירת קשרים חברתיים חזקים. בספרה "המוח שאוהב לצחוק", טוענת הארדינג כי שמחה היא תופעה ביולוגית מורכבת המסייעת לילדים להתמודד עם מתח ולבנות מוחות עמידים וקולטים יותר.
1+המומחית מסבירה כי כאשר אנו רואים ילדים צוחקים, אנו עדים לברק של המוח בפעולה: למידה, חיבור וגדילה. צחוק מפעיל רשתות מוחיות רחבות, כולל אזורים מוטוריים והקליפה הקדם-מצחית, זמן רב לפני שילדים לומדים לדבר. על ידי סיוע למוח לפתור רעיונות סותרים, הוא מגביר יצירתיות ומפעיל זיכרון עבודה, ופועל כ'אימון מנטלי' של ממש.
ברמה המולקולרית, צחוק משנה את הכימיה הפנימית של הגוף על ידי הפחתת הורמוני לחץ כמו קורטיזול ואפינפרין. הוא גם מגביר את 'כימיקלי האושר' כמו דופמין, סרוטונין ואנדורפינים, וכן ידוע כמגביר את האוקסיטוצין, המעמיק קשרים רגשיים בין הורים לילדים. מתח ממושך, לעומת זאת, פוגע בלמידה, מדכא את תפקוד המערכת החיסונית ומשנה את המערכת הלימבית המתפתחת, השולטת ברגשות ובזיכרון לטווח ארוך.
1+הארדינג מדגישה כי המצב הרגשי של ילדים צעירים משפיע ישירות על האופן שבו הם מנווטים את דרכם בעולם. הורים יכולים לטפח יתרונות אלו באמצעות רגעי משחק ספונטניים וחיבור שמח. אינטראקציות אלו לא רק מעוררות צחוק, אלא גם מסייעות לילדים לפתח ויסות רגשי, לחזק תחושות ביטחון וחיבור, ולתמוך בהתפתחות חברתית וקוגניטיבית. שמחה יוצרת סביבה אופטימלית לקליטת מידע.
