העתירות שהוגשו לאחרונה לבג"ץ נגד בחירתו של עו"ד ראבילו לתפקיד מבקר המדינה הן דוגמה מובהקת לניסיון לגרור את המערכת המשפטית למגרש הפוליטי, על ידי האופוזיציה, תוך שימוש בטיעונים שאינם עומדים בשום מבחן משפטי או חוקי מינימלי.
2+אם בית המשפט חפץ לשמור על יוקרתו ועל עקרון הפרדת הרשויות, עליו "לגלגל את העותרים מכל המדרגות" ולדחות את הטענות על הסף. לב העתירה נשען על הטענה כי חשאיות הבחירות בכנסת נפגמה בשל העובדה שחברי כנסת מסוימים בחרו לתעד את הצבעתם מאחורי הפרגוד.
אלא שעיון מעמיק בחוק ובתקנון הכנסת מגלה שאין כאן דבר מלבד סערה בכוס מים. עד לרגע זה, לא הובאה ולו בדל של ראיה לכך שניתנה הוראה מגורם כלשהו – בין אם מלשכת ראש הממשלה ובין אם מהנהלת הקואליציה – המחייבת את הח"כים לצלם את הפתק.
2+במדינה דמוקרטית, החובה לספק "פרגוד" נועדה להגן על זכותו של הבוחר לחשאיות, כדי שלא יופעל עליו לחץ. היא לא נועדה למנוע ממנו, באופן אקטיבי, לוותר על חשאיותו ולשתף את עמדתו. ראינו זאת פעם אחר פעם בבחירות הכלליות ובבחירות פנימיות: אזרחים וח"כים כאחד מצלמים את עצמם ברגע המימוש הדמוקרטי ומעלים לרשתות החברתיות.
זוהי פריבילגיה של הבוחר, לא עבירה פלילית של הנבחר. מעבר לכך, יש לבחון את המציאות הפוליטית כפי שהיא. הח"כים שתועדו מצלמים את הפתק עם שמו של עו"ד ראבילו הם ממילא כאלו המזוהים עם הקו המוביל של הקואליציה. איש לא חשד בהם מלכתחילה שיצביעו בניגוד לעמדת ראש הממשלה או סיעתם.
2+הניסיון לצייר את הצילום העצמי כ"ראיה ללחץ פסול" הוא מופרך: מדובר לכל היותר בהפגנת נאמנות פומבית מרצון, כזו שקיימת בכל דמוקרטיה פרלמנטרית. התערבות של בג"ץ בהליך פנים-פרלמנטרי תקין, רק בשל העובדה שחלק מהמצביעים בחרו לוותר על פרטיותם מאחורי הפרגוד, תהיה בחינת "מדרון חלקלק".
אם כל סלפי בקלפי יהפוך לעילה לפסילת בחירות, נמצא את עצמנו במערכת משפטית משותקת שמתערבת ברצון הבוחר על סמך פרשנויות קלושות. הכנסת היא הריבון לקבוע את נציגיה לפי הכללים הקיימים. כל עוד לא הוכחה כפייה או הוראה מפורשת המבטלת את חופש הבחירה, אין לבית המשפט מה לחפש בתוך הקלפי של נבחרי הציבור.
ראבילו נבחר כדין, והגיע הזמן לאפשר למוסד מבקר המדינה להתמקד בעבודה המקצועית, במקום במלחמות משפטיות מיותרות. ולהפסד צפוי נוסף של מתנגדי הממשלה נגד מינויים של נתניהו.
