לבנון נכנסת למשא ומתן ישיר עם ישראל בוושינגטון, הן כמדינה רשמית והן דרך עמדת חיזבאללה, מתוך עמדה ברורה: אין הסכם שלום או נורמליזציה, אלא הסדר ביטחוני.

ההסדר מבוסס על זכויות ריבונות לבנוניות, יישום מלא של החלטת מועצת הביטחון 1701, נסיגה ישראלית והפסקה מוחלטת של הפעילות הצבאית של צה"ל בתוך לבנון. זאת לרבות הפסקת החיסולים הממוקדים והפסקת המתקפות כנגד תשתיות של חיזבאללה.
העמדה הרשמית של לבנון, כפי שהוצגה על ידי נשיא הרפובליקה ג'וזף עון, ראש הממשלה נואף סלאם ודוברים רשמיים אחרים, כוללת חמישה עקרונות מרכזיים שחוזרים בכל הדיווחים.

העקרונות המרכזיים
1. הפסקת אש קבועה ומלאה – מיידית והפיכתה להפסקה קבועה, כולל הפסקת כל ההפרות הישראליות (תקיפות אוויריות, ימיות ויבשתיות, הריסות בתים והרס תשתיות).
2. נסיגה ישראלית מדורגת מהשטחים הלבנוניים בתוך 60 ימים – כולל כל האזורים בדרום לבנון שכבשה ישראל במהלך המלחמה, ללא "אזור חיץ" או נוכחות צבאית ישראלית שתמנע חזרת תושבים.

3. שחרור מחבלים לבנונים – כל האסירים והעצירים שנתפסו מאז "חרבות ברזל".
4. חזרת העקורים לבתיהם, מאות אלפי תושבי דרום לבנון שפונו, ללא כל הגבלה או "אזור ביטחוני" שימנע זאת.
5. פריסת הצבא הלבנוני בדרום. עד לגבול הבינלאומי המוכר, תוך חיזוק ריבונות המדינה והפעלת מנגנון ביטחוני ממלכתי בלבד ללא נוכחות של חיזבאללה.
הלבנונים מדגישים כי לא יחתמו על שום הסכם שלא כולל נסיגה מלאה של הכוחות הישראליים. הנשיא עון והממשלה מתעקשים שהמשא ומתן חייב להתחיל בהפסקת אש מלאה ובנסיגה – רק אז, לדבריהם, יהיה אפשר לדון בנושאים טכניים כמו תיקון גבולות "הקו הכחול" או סידורי ביטחון.

מה רוצה חיזבאללה?
ארגון הטרור חיזבאללה אינו משתתף ישירות במשא ומתן בוושינגטון, אך הארגון – דרך יו"ר הפרלמנט הלבנוני השיעי המקורב לו ולמזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם וסיעתו הפרלמנטרית – הביעו עמדה ברורה ומפורטת.
חיזבאללה הודיע כי הוא מוכן להתחייב להפסקת אש מלאה ומקיפה – בתנאי שישראל תעשה זאת גם כן בכל שטחי לבנון. הארגון מוכן לשתף פעולה עם המדינה הלבנונית כדי להשיג את חמשת היעדים שהזכרנו, אך מסרב בכל תוקף להתפרק מנשקו.
בנוסף, חיזבאללה מדגיש כי הוא מעדיף משא ומתן לא ישיר שמנוהל על ידי המדינה הלבנונית באמצעות מתווכים. הארגון רואה במשא ומתן ישיר "הישג לישראל".

סיכום עמדות: קווי דמיון
מניתוח שתי העמדות עולה תמונה של תיאום הדוק בין עמדת המדינה הרשמית הלבנונית לבין עמדת חיזבאללה. שני הצדדים דורשים קודם כל הפסקת אש מלאה, נסיגה ישראלית ללא תנאי וחזרת ריבונות לבנונית מלאה.
ההבדל העיקרי הוא שהמדינה מדגישה את "מונופול הנשק" והריבונות, בעוד חיזבאללה מדגיש את תפקידו ככוח ההתנגדות כמנוף לחיזוק עמדת לבנון. אף אחד מהצדדים הלבנוניים אינו מדבר על "שלום" או "נורמליזציה" – רק על הסדר ביטחוני שמבטיח את זכויות לבנון ומסיר את האיום הישראלי.
המשא ומתן נמשך בימים אלה לבנון – מדינה וחיזבאללה כאחד – שומרות על עמדה אחידה: אין הסכם בלי נסיגה מלאה.

ומה ישראל רוצה?
מתוך עמדה ברורה וממוקדת: העמדה הישראלית ברורה אין הסכם הפסקת אש זמני בלבד, אלא הסדר מקיף וארוך טווח שמבטיח ביטחון מוחלט לתושבי צפון ישראל. השאיפה המרכזית היא פירוק חיזבאללה מנשקו, מניעת התעצמותו והשגת יחסי שלום אמיתיים בין לבנון וישראל.
למעשה ישראל דורשת יישום מלא של החלטת מועצת הביטחון 1701, שמחייבת אזור נקי מנשק חמוש בין "הקו הכחול" לנהר הליטני – רק כוחות צבא לבנון (LAF) ו-UNIFIL מורשים להיות שם.

חיזבאללה חייב להתפרק לחלוטין ככוח צבאי, להפוך לארגון פוליטי בלבד, ולמסור את כל אמצעי הלחימה שלו למדינת לבנון. ראש הממשלה בנימין נתניהו חזר והדגיש: "אנחנו רוצים את פירוק חיזבאללה מנשקו ואנחנו רוצים הסכם שלום אמיתי שיימשך לדורות".
למעשה מדובר בהסדר שלום מקיף ומתמשך – ישראל אינה מסתפקת בהפסקת אש זמנית. המטרה היא הסכם שלום היסטורי ראשון מאז 1983, שיכלול יחסים דיפלומטיים, גבולות מוכרים, סידורי ביטחון הדדיים וסיום מצב המלחמה. ישראל רואה בכך הזדמנות להסיר את האיום מהגבול הצפוני וליצור "שלום אמיתי" כמו בהסכמי אברהם.

מה ישראל חייבת לדרוש?
ישראל חייבת לנתק את חזית הצפון מהמלחמה במפרץ. האיראנים ינסו לסייע לחיזבאללה. ההנחיות של נשיא ארה"ב לא לתקוף בדאחייה היא דרישת אירנית. אם נסראללה בזמנו דרש אחוד הזירות כעת צריך לנתק את הזירות.
ביטחון הגבול והצפון – ישראל חייבת לדרוש מנגנונים מעשיים שימנעו כל הפרה עתידית: פריסת צבא לבנון בדרום, פיקוח בינלאומי אפקטיבי למשל כוח אמריקני ולא UNIFIL מניעת הברחת נשק מסוריה ואיראן אל חיזבאללה כדי שלא יתעצם שוב, והקמת "אזור ביטחון" או חיץ שימנע חזרת חיזבאללה לגבול. כל עוד חיזבאללה שומר על יכולות צבאיות – ישראל שומרת על נוכחות צבאית בדרום לבנון ואינה נסוגה.

נסיגה ישראלית רק בתמורה: ישראל צריכה לסגת נסיגה מלאה מהשטחים שכבשה בדרום לבנון, אך רק בשלבים ובתיאום עם יישום הדרישות הנ"ל. אין נסיגה חד-צדדית או תחת אש. כל נסיגה יכולה להתפרש כחולשה וחיזבאללה עלול לשחזר את הנסיגה של 2000 ולטעון שבזכות "ההתנגדות" ישראל נאלצה להתקפל.
ועוד משהו אחרון בקשר למו"מ המתקיים בארה"ב ישראל חייבות להתמקד בנושא פירוק חיזבאללה מנשקו ולא בהפסקת אש או בנסיגה ישראלית.
