החשיבות שבהצבעה על מבקר המדינה היא לא בבחירתו של ראבליו היא לא הניצחון הפוליטי של נתניהו ואפילו לא קולות הנהי של האופוזיציה, אלא העובדה שלראשונה מזה עשרות שנים מבין ראש הממשלה עד כמה קריטיים וחשובים הם המינויים, בהם זלזל ושבערכם לא הכיר במלואם עד לאחרונה.
3+במשך שנות שלטונו בחר נתניהו עשרות אנשים, בכירים וזוטרים, אותם בחן בעיניים מקצועיות, או בנאמנות רגעית. למרות שפעם אחר פעם הפנו לו אותם מתמנים עורף, יצאו נגדו, ואפילו היו שותפים להפללתו, המשיך ראש הממשלה למנות ראשי ארגונים ופקידים מבלי לבחון את משנתם ואמונתם האמיתית, או אפילו עד כמה מידת נאמנותם קבועה ולא מתחלפת.
כך מינה נתניהו בכירים במערכת המשפט, בצבא, בראשי ארגונים, ואפילו יועצים ללשכתו, שהתבררו בהמשך כלא ראויים, לא מתאימים, ובעיקר לא כאלה שיסייעו לו להוציא לפועל את מדיניותו ועמדות ממשלתו.
3+אבל בתקופה האחרונה התחולל שינוי דרמטי אצלו. ראש הממשלה הבין שהפרסונה היא שקובעת. שאין באמת דרג מקצועי וחסר פניות וגם אי אפשר לסמוך על טוב ליבם לאלה שמתחייבים לשמור לו אמונים בראיון העבודה כשהם מתחננים לתפקיד, ושוכחים מזה יום אחרי שהתיישבו על כיסאם.
את מה שבשמאל הבינו כבר לפני 70 שנה נתניהו התחיל להפנים לאחרונה. אי אפשר למנות רמטכ"ל רק בגלל שהודיע שיהיה התקפי מקודמו אבל מחובר בעבוטות לאותה מערכת בדיוק הזקוקה לניעור ושידוד מערכות. גם אי אפשר למנות איש שמאל מובהק לראש השב"כ, כפי שרצה תחילה ראש הממשלה למנות את אלי שרביט, מתוך תקווה לא מבוססת שיהיה עושה דברו. זה לא עובד כך ומעולם לא עבד.
3+ואחרי ההפנמה הגיע גם הביצוע. מינוי זיני, ההתעקשות על גופמן וכעת ללכת על ראבילו, כמעט כנגד כל סיכוי, מעידה כאף עדים על השינוי הגדול שעבר על נתניהו לאחרונה.
זו רק ההתחלה. למרות שהממשלה נמצאת בשלהי כהונתה יהיו עוד צמתים כאלה שיקרו בדרכה. גם עכשיו אסור לגמגם ואסור למצמץ. בעיקר בנושא מינויים. אין משילות גדולה מזו וקיום ההתחייבויות לבוחר.
