זוהי כבר שנת 2026 ולבנון שוב עומדת על סף התפרקות. בתקופת מבצע "שאגת הארי" בה פעלו כוחות צה"ל נגד חיזבאללה, הארגון השיעי אכן נחבל, אך לא נשבר – והמדינה הלבנונית כולה משלמת כעת מחיר כבד.
5+אלפי הרוגים, מאות אלפי עקורים, כלכלה קורסת והפילוג העדתי עמוק מתמיד. הנוצרים הלבנונים – המהווים כ-32% מהאוכלוסייה – מרגישים יותר מתמיד שהם לכודים במדינה אחת עם חיזבאללה – ארגון שמתנהל כמו מדינה בתוך מדינה, שולט בדרום ובבקעא, ומכתיב מדיניות חוץ שגוררת את כל הלבנונים למלחמות שלא בחרו בהן.
רק לפני כמה ימים מזכ"ל חיזבאללה קרא לתומכיו לרדת אל הרחוב ולהפיל את הממשלה. כאמור, מדובר בארגון טרור שלא רוצה להתפרק מנשקו. אך הבעיה אינה רק פוליטית או צבאית. היא עמוקה הרבה יותר: מבחינה דתית ותרבותית.
5+הנוצרים הלבנונים, בעיקר המרונים, בנו את זהותם על ערכים מערביים – חופש דת, חיים חילוניים וקשרים הדוקים עם אירופה והוותיקן. חיזבאללה, לעומת זאת, הוא ארגון שיעי איסלאמיסטי, הנאמן לאיראן, שרואה במאבק המזוין נגד ישראל כאוויר לנשימה – וההבדלים הללו אינם ניתנים לגישור.
לא מדובר ב"דעות שונות", אלא בתפיסות עולם מנוגדות שמתנגשות בכל פעם שחיזבאללה מחליט לפתוח בחזית נגד ישראל, והנוצרים משלמים את המחיר בדם, בהרס ובאובדן ביטחון. כבר במהלך המלחמה האחרונה ראינו את הסדקים נחשפים.
5+כפרים נוצריים בדרום לבנון, כמו אלקלייעה, מצאו את עצמם בין הפטיש של חיזבאללה לבין הסדן של צה"ל. תושבים נוצרים הבהירו בתקשורת הלבנונית והבינלאומית כי "אי אפשר לחיות בסביבתם". עקורים שיעים זרמו לאזורים נוצריים, והובילו לעימותים מקומיים.
חברי פרלמנט נוצרים כמו נדים ג'ומייל הזהירו מפני קרע עדתי שמתבשל. אך זה לא חדש: מלחמת האזרחים של 1975-1990 הייתה בדיוק בגלל אותם מתחים. הסכם טאיף המסמל סוף מלחמת האזרחים בלבנון ניסה לאזן, אבל חיזבאללה שבר אותו.
5+הפתרון היחיד שנותר הוא פתרון שתי המדינות: מדינה נוצרית ריבונית ומדינה שיעית ריבונית, שיחיו זו לצד זו בשלום, בגבולות מוסכמים וביחסי שכנות תקינים. המדינה הנוצרית תכלול את הר הלבנון, חלקים גדולים מביירות המזרחית, ג'וביל (ג'בייל) ועד צפון הבקעא – האזורים שבהם הנוצרים הם רוב היסטורי ותרבותי.
זו תהיה מדינה חופשית, דמוקרטית, פתוחה למערב, עם צבא לאומי קטן ומשטרה ששומרת על הביטחון הפנימי. לא יהיה בה מקום למיליציות דתיות. המדינה תנרמל את יחסיה עם ישראל ותקיים קשרי מסחר ותיירות ואף תהיה חלק מהסכמי אברהם.
במקביל המדינה השיעית תשתרע על הדרום, חלקים מהבקעא ופרברי ביירות הדרומיים – המעוזים הטבעיים של חיזבאללה ושל האוכלוסייה השיעית.
שם יוכלו השיעים לבנות את החברה שהם רוצים, עם האידיאולוגיה שלהם והקשרים עם איראן.
5+למה זה יעבוד?
ההפרדה היא הדרך היחידה לשלום כאשר שתי קבוצות אינן יכולות – ואינן רוצות – לחיות יחד. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות: הודו ופקיסטן, צ'כוסלובקיה, אפילו יוגוסלביה (למרות המחיר הכבד). גם בעולם הערבי יש את סומלינד וסומאל, סודאן ודרום סודן, תימן ודרום תימן וכד'.
לבנון אינה "ארץ אחת" במובן התרבותי, היא תמיד הייתה פסיפס עדתי שבו כל קבוצה חיה בשכונה משלה. חיזבאללה הוכיח שהוא לא מוכן לוותר על נשקו או על זכותו להכריע גורל המדינה. הנוצרים, מצדם, לא מוכנים להמשיך להיות בני ערובה. המתנגדים יטענו שזה "בלתי אפשרי", שהסונים והדרוזים יישארו בצד, שהגבולות קשים לקביעה ושזה ייצור מלחמה חדשה.
5+אבל האמת היא שהמצב הנוכחי כבר יצר מלחמה שתהרוס את כולם. פדרליזם, כפי שחלק מהנוצרים מציעים, הוא פשרה חלשה שלא תפתור את הבעיה. רק ריבונות מלאה לכל צד תאפשר לנוצרים לבנות מדינה שבה הם לא חוששים מחיזבאללה, ולשיעים – לבנות את מה שהם רוצים בלי להכריח את השכנים לשלם את המחיר.
לבנון של שנת 2026 היא לא אותה מדינה של 1943. הדמוגרפיה השתנתה. ההגירה הגדולה של צעירים נוצרים מחלישה את הקהילה, והמלחמה האחרונה הוכיחה סופית: אין "דו-קיום" אמיתי. יש רק הפרדה מכובדת. מדינה נוצרית ומדינה שיעית זו לצד זו – זו לא חלום, זו ההצלה היחידה של לבנון. רבים מהנוצרים כבר תומכים בהשקפה הזו, וכעת, הגיע הזמן שהעולם וחלק מהלבנונים עצמם יעזו להגיד את זה בקול.
