הביוגרף המלכותי הבכיר אנדרו מורטון, מי שכתב את הביוגרפיה המפורסמת של הנסיכה דיאנה בשנת 1992, חשף בסוף השבוע במשדר "Palace Confidential" של הדיילי מייל, כי הדיון הציבורי הסוער סביב עתידו החינוכי של הנסיך ג'ורג' מסמן את חילופי הדורות הרשמיים בממלכה. מורטון הסביר בשיחה עם העורך הבכיר ריצ'רד קיי כי עלייתו של ג'ורג' הצעיר הופכת את החשש הגדול ביותר של הנסיך הארי למציאות בשטח.
3+ההתעניינות הציבורית הגוברת בנסיך ג'ורג' מדגישה את השינוי האסטרטגי שעובר בית המלוכה הבריטי, כאשר אור הזרקורים עובר באופן מוחלט אל דור העתיד של המונרכיה. ביוגרף המלוכה אנדרו מורטון התייחס באופן ישיר למצבו של הנסיך הגולה בארה"ב: "הסוגיה שתמיד הדאיגה את הנסיך הארי, שהוא יאפיל על ידי ילדיו של אחיו, הופכת למציאות. ג'ורג' נראה בכל מובן כבחור צעיר ויפה תואר, והוויכוח הגדול כעת הוא: לאן הם הולכים לשלוח אותו לבית הספר?".
מורטון חשף כי להערכתו הנסיך ויליאם יבחר בנתיב מודרני ושונה לחלוטין מזה שבו התחנך בעצמו: "הניחוש שלי הוא אונדל. הם כבר היו שם כדי להעיף מבט מסביב. אולי זה הולך להיות בית הספר גם עבור שרלוט. הם יכולים להחליט לשלוח את שלושתם לאותו בית ספר, ובית ספר פרטי מעורב יתאים בדיוק לדרישות".
3+מנגד, העורך הבכיר ריצ'רד קיי הציג את נקודת התורפה והמורכבות הגדולה שמהלך כזה עלול לייצר עבור מלך בריטניה העתידי, שכן מוסד "אונדל" מעולם לא אירח תלמיד ממשפחת המלוכה, וג'ורג' עשוי להיות יורש העצר הזכר הראשון בהיסטוריה שילמד בבית ספר תיכון מעורב לבנים ולבנות.
קיי הסביר את האתגר הציבורי והפפראצי שממנו חוששים בארמון: "בית ספר לבנים בלבד מונע את אותן הזדמנויות מביכות שבהן מישהו עלול לצלם אותו אולי מתנשק לראשונה עם בחורה, ואת פיצוץ ההתעניינות שזה יצור. הדבר הנוסף שצריך לזכור הוא שבני משפחת ויילס גרים פשוטו כמשמעו על קולג' איטון. זה היה גם המקום שבו ויליאם למד, והיו לו ימי לימודים מאושרים מאוד שם".
3+למרות הטיעונים הללו, מורטון עמד על דעתו כי ויליאם מעוניין להציג את עצמו כנסיך מתקדם ומודרני שפועל אחרת מהדורות הקודמים: "איטון כמובן עדיין חזק במרוץ, אבל אחד הדברים ששמים לב אליהם לגבי ויליאם זה שהוא לא בדיוק עוקב אחרי המבנה של משפחת המלוכה והמסורות האלו. הוא עשוי פשוט ללכת על מקום שונה לחלוטין מאיך שהוא עצמו התחנך".
המתח התודעתי בין "היורש" לבין ""החלופי" – מושגים שהנסיך הארי עצמו הפך למוקד האוטוביוגרפיה שלו – מגיע לנקודת מימוש אסטרטגית. החרדה ההיסטורית של הארי, לפיה עם התבגרותם של ילדי אחיו הוא יהפוך להערת שוליים לא רלוונטית בדברי הימים של הממלכה, מתבררת כנכונה מבחינה תקשורתית. ג'ורג', שרלוט ולואי מייצגים את העתיד היציב והנחשק של המלוכה, בעוד הניסיונות של הארי ומייגן למשוך תשומת לב בארה"ב הולכים ומאבדים מהאפקטיביות שלהם מול המגנטיות הציבורית של יורשי העצר הצעירים.
