שר האוצר האמריקני, סקוט בסנט, הודיע הבוקר (שישי) לכתבים בבית הלבן כי ארצות הברית ואיראן הגיעו לישורת האחרונה לקראת גיבוש הסכם מסגרת זמני, אך הדגיש כי המילה האחרונה שייכת אך ורק לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אשר אינו ממהר לחתום.

ההצהרה המפתיעה מגיעה על רקע חילופי אש ישירים שנרשמו השבוע בין כוחות אמריקניים לאיראניים במפרץ הפרסי, ולאחר שרק אתמול ירטו כוחות הברית טיל בליסטי ששיגרה טהרן לעבר כווית – אירועים המפעילים לחץ כבד על המתווכים באסלאמאבאד ובדוחה להשיג רגיעה לפני שארה"ב תחליט לתקוף שוב.
פרטי הטיוטה החדשה, כפי שפורסמו בניו יורק טיימס מפי דיפלומטים ובכירים המעורבים בשיחות, מציגים תוכנית מורכבת ורב-שלבית. השלב הראשון מוגדר כהסכם אי-תוקפנות למשך 60 יום, שיכלול מרכיב אזורי מובהק: הפסקת אש מוחלטת בכל החזיתות, לרבות סיום המלחמה בין ישראל לחיזבאללה בלבנון. בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר בעבר כי ישראל תמשיך בלחימה, הנשיא טראמפ הבהיר למקורביו כי נתניהו יציית להנחיות שיגיעו מהבית הלבן.

הסוגיה המרכזית והנפיצה ביותר במזכר ההבנות נוגעת למצר הורמוז – עורק האנרגיה העולמי שנחסם בפועל על ידי איראן בפברואר האחרון. על פי המתווה האמריקני, איראן תאפשר חזרה מלאה של תנועת הספינות לרמתה שלפני המלחמה בתוך 30 יום, כאשר המצור הימי האמריקני על נמלי איראן יוסר בהדרגה וביחס ישיר לקצב פינוי המוקשים על ידי טהרן.
אלא שהאיראנים, בגיבוי עומאן, עומדים על זכותם לגבות דמי מעבר ורווחים מהספינות שיחצו את המיצר בעתיד, דרישה שטראמפ שלל לחלוטין השבוע כשהצהיר כי המים הבינלאומיים חייבים להישאר פתוחים לכולם ללא שום אגרה.

אחת ההפתעות הגדולות ביותר שנחשפו בטיוטה היא הקמת "קרן השקעות בינלאומית" עבור איראן, יוזמה שקודמה על ידי שליחו של טראמפ למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, וחתנו ג'ארד קושנר. האיראנים מתארים זאת כ"תוכנית שיקום" בסך 300 מיליארד דולר שנועדה לפצות על נזקי ההפצצות, ואף הציעו לחברות אנרגיה אמריקניות ענקיות להיכנס להשקעות משותפות במדינה במקרה של חתימה על הסכם קבוע.
בגיזרה המדינית והפוליטית, המשא ומתן נתקל בשדות מוקשים פנימיים בשני הצדדים: בצד האמריקני – טראמפ מסרב בכל תוקף לאשר מהלך שיצטייר כהעברת מזוודות מזומנים ישירה לאיראן, כפי שתקף במשך שנים את ברק אובמה על העברת $1.7 מיליארד. לפיכך, צוותו מפתח מנגנון לפיו קטאר ומדינות נוספות ישחררו בצורה מבוקרת ומדורגת כ-20 מיליארד דולר מתוך 24 המיליארדים של נכסים איראניים המוקפאים במזרח התיכון, וזאת רק לאחר אימות מודיעיני קשוח בשטח.

בצד האיראני – קבלת ההחלטות בטהרן משובשת לחלוטין. בעוד שהמנהיג העליון מוג'תבא חמינאי צריך להעניק את האישור הסופי למתווה, גורמי מודיעין אמריקניים מציינים כי הוא נמצא במחבוא ומבודד מרוב בכירי המשטר, דבר המקשה על ניהול הדיפלומטיה. בנוסף, סוכנות הידיעות המקומית "תסנים" הבהירה כי הנוסח הסופי עדיין אינו מוכן.
במקביל למאמצי התיווך, שר האוצר בסנט הבהיר כי ארה"ב לא תוריד את הרגל מהדוושה והכריז על סבב סנקציות חדש תחת השם "זעם כלכלי" נגד הישות האיראנית השולטת על המעבר במצר הורמוז, תוך שהוא מאיים להטיל סנקציות גם על עומאן אם זו תסייע לטהרן בגביית כספים מהספינות.

הסכם המסגרת המסתמן בין וושינגטון לטהרן מייצג דרמה פוליטית ואסטרטגית עצומה עבור המזרח התיכון כולו, ובפרט עבור מדינת ישראל. המשמעות המיידית של עסקה כזו היא כפיית הפסקת אש רב-זירתית שתחייב את צה"ל לעצור את הפעילות המבצעית בלבנון, עוד לפני שהושגו כל יעדי המלחמה הרשמיים, ותוך השארת ליבת תוכנית הגרעין האיראנית – כ-970 פאונד של אורניום מועשר ברמה גבוהה על אדמת איראן לשלב המשא ומתן הבא.
עבור דונלד טראמפ, מדובר בהימור פוליטי מורכב לקראת בחירות האמצע בנובמבר; הוא נאלץ לסגת מחלק מיעדי המלחמה המקוריים שלו כדי לבלום את משבר האנרגיה והאינפלציה העולמית, אך מנגד הוא מנסה למנף את המצוקה האיראנית כדי לכפות על מדינות ערב פריצת דרך היסטורית בדמות נורמליזציה עם ישראל והרחבת הסכמי אברהם.

מומחי ביטחון ויוצאי ממשל בארה"ב מביעים ספקנות רבה לגבי סיכויי ההסדר לטווח הארוך, ומזהירים כי בהיעדר פיקוח של פקחים בינלאומיים – הנעולים מחוץ לאתרי הגרעין באיראן – המשטר בטהרן מנצל את הדיפלומטיה והפסקת האש השבירה אך ורק כדי להקל את החנק הכלכלי, לשקם את כוחותיו ולהיערך לסבב העימות הבא.
