תחקיר מיוחד של רשת CNN שפורסם היום (חמישי) חושף את עומק האסון האקולוגי והסביבתי הפוקד את ים המלח, שהולך ומצטמק בצעדי ענק מדי שנה. השילוב ההרסני בין הטיית מקורות המים הטבעיים של נהר הירדן על ידי מדינות האזור, שאיבת המים המסיבית של מפעלי המינרלים בצד הישראלי והירדני, ושינויי האקלים המאיצים את הבצורות, הובילו לכך שים המלח איבד כשליש משטחו המקורי בחצי היובל האחרון.
4+נסיגת המים חרצה את הנוף וייצרה מצד אחד גבישי מלח מרהיבים, אך מן העבר השני חוללה תופעה קטלנית של למעלה מ-6,000 בולענים פתאומיים שהחריבו לחלוטין תשתיות, כבישים ואתרי תיירות שלמים כמו חוף עין גדי שנראה כיום כעיר רפאים אפוקליפטית. חרף קיומן של תוכניות לשיקום הימה, מומחים מזהירים כי עלויות עתק, פוליטיקה אזורית שבורה וחוסר עניין מצד הדרג המדיני גוזרים על האגם הייחודי כליה.
הגורמים המרכזיים שהובילו לקריסתו של האגם הסגור הם מעשה ידי אדם בצורה מובהקת. נהר הירדן, שהיה מקור החיים המרכזי של ים המלח והזרים בעבר כ-1.3 מיליארד מטרים מעוקבים של מים מדי שנה מהצפון, יובש לחלוטין בעקבות הקמת סכרים והטיות מים שביצעו ישראל, סוריה וירדן לטובת חקלאות ומי שתייה – וכיום מזרים כ-100 מיליון מ"ק בלבד.
4+הגורם השני והמשמעותי לא פחות הוא תעשיית הפקת המינרלים. מאז סוף שנות ה-70 התפצל האגם לשני אגנים: הצפוני הטבעי, והדרומי המורכב מבריכות אידוי מלאכותיות. חברות הענק "מפעלי ים המלח" בצד הישראלי ו"חברת האשלג הערבית" בצד הירדני, שואבות כמויות אדירות של מים מהאגן הצפוני ומאיידות אותם בשמש כדי להפיק אשלג ומגנזיום לדשנים. מדענית הגיאוכימיה של מכון ויצמן, יעל קירו, ופרופ' נדב לנסקי מהמכון הגיאולוגי בישראל, מדגישים בתחקיר כי שינויי האקלים והעלייה הקיצונית במליחות גורמים למלח לשקוע כ"שלג" על קרקעית הים ולשנות את הרכבו הכימי.
הנסיגה המהירה מותירה אחריה הרס פיזי ברור. בכניסה לאתר התיירותי הפופולרי בעין גדי מוצב כיום שלט צהוב האוסר על כניסת הולכי רגל. מסעדות, תחנות דלק, מטעי דקלים קרוסים ומדרגות שבורות שהובילו פעם לחוף נותרו נטושים לחלוטין, לאחר שנבלעו על ידי בולענים ענקיים.
4+הבולענים נוצרים כאשר מפלס מי הים צונח, ומים מתוקים מחלחלים וממיסים את שכבות המלח העתיקות מתחת לאדמה עד לקריסת הקרקע. כתוצאה מכך, התיירות בצד הישראלי עברה כמעט לחלוטין לבריכות המלאכותיות בדרום, מבלי שהתיירים מודעים לכך שהם שוחים בבריכת אידוי תעשייתית.
המצב דורש פתרון דחוף, אך כל האפשרויות תקועות: הסכם שנחתם ב-2013 בין ירדן, ישראל והרשות הפלשתינית להזרמת מי רכז ממתקן התפלה בעקבה לים המלח, נגנז בשל עלויות של מיליארדי דולרים וקשיים בשיתוף פעולה פוליטי אזורי. במקביל, חזים אל-נאצר, שר המים הירדני לשעבר טוען כי באזור צחיח כל כך, אי אפשר להחזיר מים לנהר מבלי לספק חלופות לתושבים המקומיים.
4+ים המלח הוא נכס טבע, היסטוריה ומרפא בינלאומי הייחודי למזרח התיכון, היושב בנקודת המפגש הפוליטית והגיאוגרפית הרגישה שבין ישראל, ירדן והרשות הפלשתינית. היעלמותו הדרסטית היא קטסטרופה אקולוגית רב-ממדית; היא פוגעת אנושות במקורות הפרנסה של תושבי האזור, מאיימת על יציבותן של תשתיות תחבורה חיוניות, ומעלימה נכס עולמי בלתי הפיך.
