בירושלים מנסים לגמד את ההסכם לכדי הסדר זמני לפתיחה הדדית של מצר הורמוז ותו לא, למשך 60 יום, כאשר נושא הגרעין יוכרע רק בהמשך. זאת בזמן שהדרישה האמריקנית לפירוק מתקני הגרעין הנותרים ברורה: פיקוח הדוק למניעת העשרת אורניום והוצאת כל החומר המועשר (כולל ברמה של 20%) מאיראן.
3+בפועל איראן דוחה את הדרישות הללו, ועל פי התנהלותו של הנשיא טראמפ, שמשדר חוסר להיטות מובהק לחידוש הלחימה, אין שום ערובה לכך ש-60 יום לא יהפכו ל-90 או ל-120 יום, או לנצח.
נקודה נוספת היא שצריך לשים לב לא רק למה שמופיע בהסכם, אלא גם למה שנעדר ממנו. כרגע, נראה שאין בו אזכור לתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן ולהפסקת התמיכה האיראנית בפרוקסיז – שתי דרישות יסוד של ישראל ושל ארה"ב שלפתע נעלמו.
3+המשטר האיראני מוכה קשות ונאבק על חייו – יותר מכפי שהדבר מצטייר בדיווחי התקשורת במערב. דווקא בנקודת הזמן הקריטית הזו, במקום לסיים את העבודה ולהקריס אותו – ההסכם מעניק לו חבל הצלה בדמות הסרת המצור על הורמוז. הן בעזה והן בלבנון, חמאס וחיזבאללה הם צל חיוור של צבאות הטרור שהיו בתחילת המלחמה – אך העבודה עדיין לא הסתיימה. הפסקת אש רגישה של 60 יום לפחות בחזית האיראנית עשויה בהחלט לדחות פעם נוספת את סיום העבודה בשתי החזיתות הללו.
מה מנגד?
עדיין לא ברור אם בכלל יהיה הסכם – איראן דורשת הפשרת נכסים בסכומי עתק והסרת סנקציות מהרגע הראשון של ההסכם, ולעומת זאת ארה"ב מתעקשת (כרגע) כי הטבות אלה ינתנו רק בכפוף להתקדמות במו"מ על חיסול תוכנית הגרעין.
3+נוסף על כך, איראן גם דורשת הפסקת אש מוחלטת בלבנון, בעוד שעל פי רה"מ נתניהו, הנשיא טראמפ הבטיח לו כי חופש הפעולה הנוכחי (והלא מלא) של ישראל מול חיזבאללה יישמר, ללא קשר להסכם בין וושינגטון לטהרן. גם הסוגייה הזו עשויה, אף שבסבירות פחותה, להכשיל את ההסכם.
הנשיא טראמפ הורה לפחות לחלק הארי של הכוח הצבאי האמריקני להישאר באזור במהלך תקופת המו"מ על סוגיית הגרעין, על מנת שניתן יהיה לחדש את הלחימה. אי אפשר לשלול את האפשרות שטראמפ יעמוד בכך אם האיראנים לא יתיישרו על פי דרישותיו – בייחוד לאחר תגובות הנגד החריפות וההשוואות להסכם הגרעין של אובמה שהוא סופג מתוך שורות המפלגה הרפובליקנית, מאז פורסם אמש דבר ההסכם המסתמן.
