קרוב לשלוש שנים מאז מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס על דרום הארץ, חשיפה מקיפה של ה"וול סטריט ג'ורנל" שפורסמה היום (חמישי), המבוססת על בכירים בהווה ובעבר במערכת הביטחון, מציגה את פעילותו של כוח החיסול המיוחד "ניל"י", כאשר המצוד החשאי נמשך בעוצמה מלאה בתוך רצועת עזה ומחוצה לה לחיסול כל מחבלי הטבח.

הקמת כוח המשימה ניל"י נולדה מתוך כשלון המודיעין המהדהד במניעת מתקפת ה-7 באוקטובר, והיא מהדהדת במידה רבה את מבצע "זעם האל" של המוסד לחיסול המחבלים הפלשתינים האחראים לרצח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972. הכללים שנקבעו ליצירת רשימת החיסול הממוקדת הם נוקשים וברורים: גורמי הביטחון מסמנים אדם למוות ללא משפט במידה ונמצאו לפחות שתי ראיות מוצקות המעידות כי השתתף באופן פעיל בפשעים באותו יום נורא.
כוח האדם של השב"כ ואמ"ן סורק באופן שיטתי מאות שעות של סרטונים שצילמו המחבלים עצמם בטלפונים ובמצלמות גו-פרו כדי להתרברב ברשתות החברתיות, מצליב נתונים עם שיחות טלפון מיורטות, ומפעיל תוכנות מתקדמות לזיהוי פנים. ההישגים המבצעיים של היחידה כוללים בין היתר את איתורם וחיסולם הממוקד מהאוויר של שני המחבלים שהחזיקו את בן זוגה של נועה ארגמני בסרטון החטיפה המפורסם על האופנוע, וכן את חיסולו של נהג הטרקטור שפרץ את גדר הגבול המרכזית, שנתיים לאחר האירוע, בעודו צועד ברחוב עירוני צר בעזה.

המצוד אינו נעצר בגבולות הרצועה ופגע קשות בצמרת חמאס במזרח התיכון. כבר בינואר 2024 חוסל בביירות סאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית, באמצעות טילים מונחים שפגעו במשרדו לאחר שהתעלם מאזהרות חיזבאללה והשתמש במכשירים סלולריים ומחשבים המחוברים לאינטרנט. שישה חודשים לאחר מכן חוסל ראש חמאס איסמעיל הנייה באמצעות מטען נפץ שהוטמן בחדרו באתר אירוח רשמי של משמרות המהפכה בלב טהרן.
ראש המוסד, דוד ברנע, הגדיר את רוח המבצע בהלווייתו של צבי זמיר: "זה ייקח זמן, בדיוק כפי שזה לקח זמן אחרי מינכן, אבל הידיים שלנו ישיגו אותם, בכל מקום שבו הם יהיו".

ביום שישי האחרון רשם כוח המשימה הצלחה דרמטית נוספת עם חיסולו של עז א-דין אל-חדאד, מפקד חטיבת עזה מאז 2025 ואחד מאחרוני חברי ההנהגה הצבאית המקורית ששרדו. שלושה מטוסי קרב ישראליים הטילו 13 פצצות על דירת מסתור ורכב מילוט בעיר עזה, וחיסלו את חדאד, שעמל על שיקום היכולות הצבאיות של הארגון ונטל חלק ישיר בהחזקת חטופים ישראלים במנהרות.
על פי הדיווח של גורמי המודיעין, הטעות הפטאלית של עז א-דין אל-חדאד, מי ששימש כמפקד חטיבת עזה של חמאס, הייתה הניסיון שלו לנצל את ימי הפסקת האש כדי לשקם באופן אקטיבי את היכולות הצבאיות של הארגון בצפון הרצועה, תוך שהוא בטוח כי ההסכמים המדיניים יעניקו לו חסינות מפני פגיעה.

חדאד, שהיה מעורב עמוק בתכנון טבח השבעה באוקטובר ובהחזקת החטופים הישראלים במערך המנהרות, החל לצאת ממקומות המסתור התת-קרקעיים ולנהל פגישות עם פעילי שטח. כוח המשימה המיוחד "ניל"י" של השב"כ ואמ"ן, שעקב באדיקות אחר תנועותיהם של בני משפחתו ומקורביו במטרה לאתר קצה חוט, זיהה במדויק את הרגע שבו הוא נע בין דירת מסתור בעיר עזה לבין רכב מילוט שניסה לעזוב את המקום.
המידע הטכנולוגי תורגם בתוך שניות לפקודת אש, ושלושה מטוסי קרב של חיל האוויר שהוזנקו לאוויר הטילו 13 פצצות כבדות ומדויקות על המבנה והרכב, וחיסלו את אל-חדאד ואת אנשיו לפני שהצליחו להיעלם שוב בבטן האדמה. הרמטכ"ל הדגיש לאחר אישור החיסול: "צה"ל ימשיך לרדוף את אויבינו, לפגוע בהם ולבוא חשבון עם כל מי שנטל חלק בטבח השבעה באוקטובר".

שורדת השבי אמילי דאמרי, שנחטפה מביתה והוחזקה במשך קרוב ל-500 ימים במערכת המנהרות התת-קרקעית תחת פיקודו של חדאד, שיתפה ברשתות החברתיות את תחושת הקלה העצומה: "הוא תכנן את השבעה באוקטובר, רצח את החברים שלי, ועוד הרבה אנשים יקרים אחרים, תכנן את החטיפה שלי והחזיק אותי במנהרות חמאס. זו סגירת מעגל חשובה מאוד, מאוד, מאוד עבור אנשים רבים".
בשלב זה, חמאס מפר שוב ושוב את הפסקת האש, בירי ובאיום על כוחותינו במתחם הקו הצהוב. ישראל מנצלת כל הפרה של הפסקת האש או התקרבות של מחבלים לקווי ההגנה כדי לשלוף שמות מתוך רשימת ניל"י ולבצע חיסולים ממוקדים באמצעות כטב"מים ומטוסי קרב, דוגמת חיסולו של עלי סאמי מוחמד שקרה – מפקד פלוגה שהיה שותף לחטיפת הרש גולדברג-פולין, ושל מוחמד עיסאם חסן אל-הביל, שהיה אחראי לרצח החיילת החטופה נועה מרציאנו.

למצוד הממושך של מדינת ישראל יש שלוש משמעויות אסטרטגיות מרכזיות:
- "טיפול לנפש" וצדק לניצולים: מערכת הביטחון הגדירה את חיסול הפוגעים כיעד מוסרי עליון שמטרתו לספק נחמה וסגירת מעגל למשפחות הנרצחים והחטופים. הידיעה שהאנשים שגרמו לסבלם האישי של אזרחים חסרי ישע אינם חסינים ומחוסלים בזה אחר זה, מהווה חלק מתהליך השיקום הלאומי והאישי של החברה הישראלית.
- ביסוס שפת ההרתעה במזרח התיכון: כפי שמציינים מומחים לעניינים פלשתיניים, במרחב הגיאופוליטי של המזרח התיכון למושג ה"נקמה" יש משקל אסטרטגי רב. מדובר במדד לקביעת מידת הרצינות והנחישות של המדינה בעיני אויביה במעגלים הקרובים והרחוקים – כמו איראן וחיזבאללה. המסר המועבר הוא חד-משמעי: מי שיפגע בישראלים יירדף עד יומו האחרון, ללא קשר למיקומו הגיאוגרפי או לזמן שחלף מהפשע.
- הוויכוח על המוטיבציה העתידית: גורמי הביטחון מאמינים שהחיסולים הממוקדים מייצרים הרתעה אפקטיבית ומונעים מצעירים פלדתינים להצטרף לארגוני הטרור מחשש לחייהם.

המתקפה הרצחנית של ה-7 באוקטובר הותירה פצע מדמם ופגיעה קשה בהרתעה הישראלית, כאשר קרוב ל-3,000 מחבלים ואזרחים עזתים חצו את הגבול, רצחו 1,200 בני אדם וחטפו כ-250 ישראלים וזרים לרצועה. המבוכה המודיעינית העמוקה דחפה את ראשי השב"כ ואמ"ן להקים מיד עם תחילת הקרבות את כוח ניל"י, במטרה לייצר רשימת חיסול שיטתית שלא תותיר אף פושע ללא עונש.
לאורך חודשי הלחימה הארוכים, צה"ל פגע קשות בגדודי חמאס והשמיד חלקים נרחבים מתשתית המנהרות, דבר שהוביל בסופו של דבר להסכם הפסקת אש רשמי בתיווך ארצות הברית ולשחרורם של החטופים שנותרו בחיים. אולם, למרות שהלחימה הרשמית והנרחבת נעצרה, חמאס סירב להתפרק מנשקו כפי שנדרש בהסכמים, והחל לנסות לשקם את אחיזתו האזרחית והצבאית ברצועה.
