בימים אלו אנו מציינים 1000 ימים לאסון ה-7 באוקטובר. השאלה המרכזית המלווה אותנו בכל יום מאז האסון: האם למדנו? ומה למדנו? תרבות התחקיר המבצעי והלמידה הייתה מאז ומתמיד אבן הראשה של עוצמתו של צה"ל ושל מערכת הביטחון הישראלית כולה, המבטאת את ערך האיכות האנושית ותהליך הלמידה הקבוע תוך רצון להשתפר.
6+היכולת להביט במראה, להודות בטעות ולנתח כשלים באופן מקצועי ללא מורא וללא משוא פנים היא בין השאר שהפכה את הגופים הללו למובילים בעולם. אולם, ככל שחולף הזמן מאז אסון השבעה באוקטובר, מתגברת התחושה הציבורית כי לא רק שספגנו אסון גדול, אלא שמערכות אלו מתקשות לבצע את הניתוח המערכתי הכואב והעמוק ביותר הנדרש מהן. ומה שחמור יותר, זוהי לא רק תחושה ציבורית, אלא מצב עובדתי מקצועי ומבוסס, שכל קצין בצה"ל מבין, וכל עובד בשב"כ יודע.
התחקירים אינם מספרים את האמת, התחקירים לא נועדו לבדוק באמת מה היה, אלא טוייחו, הוטו, ובעיקר נועדו להסתיר ולצמצם את אחריות הבכירים. ללא תחקירי אמת חסרי פשרות בצה"ל ובשירות הביטחון הכללי (שב"כ), לא ניתן יהיה לתקן את סיבות השורש שהובילו לקריס, והדרך לאסון נוסף, היא רק עניין של זמן.
6+החובה המוסרית: קול דמי אחינו צועקים אלינו
אקדים ואומר, שמתוקף תפקידי כר' צוות תחקירי המלחמה של אוגדת עזה, וכמי שהיה שותף כמעט לכל תחקירי צה"ל, אני בוחן ומנתח את חלקו שלצה"ל באסון ובכישלון. ידיעותיי המקצועיות, מתוך אלפי שעות עיסוק בחומרי הגלם והתחקירים, מאפשרים לי לבחון לעומק את חלקו של צה"ל, וממילא, אינני עוסק בחלקו של הדרג המדיני כלל, ולא בשל אי אחריותו. ברי לכל, כי הכישלון כאן הוא צבאי- מודיעיני ומבצעי (ושוב, מבלי לגרוע בחלק הקיים של נושא האסטרטגיה והמדיניות). התביעה לחקר האמת אינה עניין אקדמי או פוליטי. היא חובה מוסרית ראשונה במעלה, חוט שני המחבר בין הדרג המפקד לבין החברה אותה הוא משרת.
6+כלפי המשפחות השכולות: משפחה שאיבדה את היקר לה מכל זכאית, כזכות יסוד מוסרית, לדעת בדיוק מה עלה בגורל יקיריה. היא זכאית לדעת אילו החלטות התקבלו, אילו פקודות ניתנו (או לא ניתנו), והאם ניתן היה למנוע את האסון. טיוח או הצגת חצי-אמיתות הם פגיעה נוספת וישירה בפצע המדמם של השכול.
כלפי הפצועים: אלפי הלוחמים והאזרחים הנושאים בגופם ובנפשם את צלקות הקרב זקוקים לידיעה כי ההקרבה שלהם נחקרה לעומק. הם צריכים לדעת שהמערכת מעריכה את פציעתם מספיק כדי לוודא שאף לוחם בעתיד לא ייקלע לאותו גיהנום מבצעי בשל כשל מערכתי שנשמר בסוד.
כלפי החטופים ומשפחותיהם: החובה לחקור את המחדל המודיעיני והמבצעי של זרועות הביטחון, כולל השב"כ ואמ"ן, היא חלק בלתי נפרד מהמחויבות להבנת תמונת המצב המלאה שקדמה לחטיפה ושנמשכה בשעות הראשונות של האירוע, ולא רק, אלא גם למדיניות ולהתנהלות בנושא החטופים לאורך כל המלחמה. הבנת הכשלים הללו היא המפתח למניעת הישנותם ולבניית אסטרטגיית הגנה וטיפול בסוגיית החטופים באופן אמיתי.
6+כלפי כל עם ישראל: הציבור הישראלי, המפקיד את בניו ובנותיו בידי המערכת הביטחונית ומממן אותה, זקוק להשבת האמון. אמון הציבור בצבא העם ובארגוני המודיעין הוא מרכיב קריטי בחוסן הלאומי. הוא נבנה אך ורק על גבי שקיפות ואומץ פיקודי להודות בטעויות, ולא על גבי מערכי יחסי ציבור או השתקה. עם ישראל, הנושא בנטל המלחמה המתמשכת, ומפגין חוסן, גבורה ותקומה, חייב לקבל תשובות, והתחייבות שלמדנו מהכישלון החמור ב-7 באוקטובר.
החובה המקצועית כלפי צה"ל והשב"כ: להבין כדי ללמוד, לתקן, ולחזק את ביטחון ישראל. צבא או ארגון ביון שאינם מתחקרים את עצמם באמת, גוזרים על עצמם לחזור על אותן השגיאות בדיוק. התחקיר המבצעי אינו כלי להפניית אצבעות מאשימות בלבד, וכן, חשוב גם להטיל אחריות לאלו שברחו ממנה, אבא בעיקר מדובר על תחקיר שתכליתו להיות כלי טיפולי קריטי להבראת המערכת.
ארגון שלא מסוגל לפתוח את 'הקופסה השחורה' של כשלונותיו, מאבד את הזכות המקצועית להוביל לוחמים לקרב.
בניתוח המערכתי, צה"ל והשב"כ חייבים לבחון את עצמם בכמה רמות:
1. קונספציית המודיעין ושבויים בקונספט: אי הבנת האוייב שלנו (וזה נכון לכל הגזרות), כיצד קרסו תפיסות ההפעלה המודיעיניות של אמ"ן והשב"כ, ומודל ההתרעה? יש לחקור כיצד לא זיהינו לאורך השנים את התהוות האיום? כיצד בלילה שלפני זלגו והתבטלו סימני התרעה מוקדמים, ואיזה מנגנון מוסדי מנע מאזהרות הדרגים הטקטיים והשטח להגיע ולשנות את תמונת המצב של מקבלי ההחלטות. מהי סיבת השורש? תרבות של יהירות, הסתמכות יתר על טכנולוגיה, תפיסות עולם מוטעות? גם, גם וגם.
6+2. קונספציית אי המוכנות המבצעית: יש לחקור לעומק את אי מוכנות צה"ל בתוכניות מגננה ומלחמה מתאימות מול רצועת עזה (וגם מול לבנון- חיזבאללה). אי הצבת כוחות בסד"כ מתאים בגבולות, ומצויידים באמל"ח מתאים. יש לחקור את אי קיום כוחות כוננות מתאימים- ביבשה, באויר וביום, ללא ציוד מתאים ואמל"ח (ללא נ"ט ורימונים), ללא הובלות צמודות, ללא תירגול ודריכות. ללא מטוסים בכוננות מתאימה, ועוד.
3. משבר הפיקוד הבכיר בשעות המבחן: יש לחקור לעומק את רגעי השיתוק המערכתי והמטכ"לי. אין מדובר על חדירת חוליית מחבלים, ואף לא על פשיטה. זו היתה מלחמה של כלל מערכי חמאס, וללא התרעה. זו אחריות פיקוד הדרום ומפקדו האלוף פינקלמן, ר' אמ"ן חליווה ומפקדי האגף שלו, חיל האויר ומפקדו תומר בר, המטכ"ל ומפקדו הרצי ועודד בסיוק, וכן השב"כ להתרעה, ולמענה. תחקיר אמת חייב לענות על השאלה מדוע מפקדי צה"ל הבכירים לא תיפקדו ביום הפקודה? מדוע צה"ל לא הכין עצמו כלל לתרחיש של מתקפה רחבה? ומדוע מרגע שפרצה המתקפה, הם לא תיפקדו?
6+4. בניין הכוח – הגנה והתקפה, יבשה מול אויר ומודיעין: שנים של צמצום כוחות יבשה, סגירת חטיבות, והסתמכות מוחלטת על מודיעין ואויר, אמצעים טכנולוגיים וסנסורים פגעו ביכולת העמידה המבצעית. תחקיר אמיתי חייב להוביל לשינוי רדיקלי במבנה הצבא ובחלוקת המשאבים.
5. התפקוד מרגע המתקפה: תחקירי אמת מקצועיים, חייבים ליגוע בנקודות הרגישות ביותר. מעבר לאי תיפקוד הפיקוד העליון חיל האויר והמטכ"ל, המפקדים והמפקדות, יש לתחקר כיצד לכאורה, מפקדים בכירים שהגיעו לגזרת העוטף (דדו בר כליפא, ברק חירם, דן גולדפוס, ועוד כמה מפקדים נוספים בדרגות תא"ל שהגיעו עם חפ"ק צבאי ואוגדה שלמה עם יכולות לטובתם, ולא תיפקדו! או כאלה שפשוט לא הגיעו כלל), לא תפסו פיקוד על אף יישוב (ברק חירם תפס פיקוד על בארי רק ב16:15 אחה"צ! כאשר הוא מהבוקר בגיזרת העוטף ולא חותר למגע או פיקוד כמצופה), אף גיזרה או ציר, לא יצרו קשר עם מפקד אוגדת עזה או עם מפקד פיקוד דרום לשאול במה לסייע, לא חתרו למגע, ובעצם, לא מימשו את מה שצה"ל השקיע בהם 30 שנה של הכשרה.
6+לרגע הזה הם הוכשרו – ופישלו! ומילא, זה היה עולה בתחקירים בכדי שנדע מה היה ונכשיר מפקדים טוב יותר, אלא שכל תיפקודם הכושל מוסתר בתחקירים שהם בעצמם מציגים, ולהיפך, באומנות רבה הם מתארים נרטיב של גבורה. טוב, הם התקדמו בצה"ל, שמתגמל את קשר השמירה, ולא את האמת והתיקון.
תרבות של יושרה או תרבות של השתקה?
ההתעקשות על תחקירי אמת בדרגים הבכירים ביותר בצה"ל ובשב"כ היא המבדילה בין מערכת ביטחון חפצת חיים לבין מערכת השומרת על עצמה ועל בכיריה מפני ביקורת. רק מתוך יושרה מקצועית מוחלטת ונכונות לשלם מחירים אישיים וארגוניים, נוכל להבטיח את עתידה של מדינת ישראל, לשקם את ביטחון אזרחיה, ולבצע תיקון עמוק ושורשי לדורות הבאים – למען ביטחון ישראל.
