כשהדיווחים על התפרצות נגיף האנטה החלו להגיע מהים, רוב האנשים קראו שמעו על הנגיף לראשונה – מבלי לדעת את המשמעות האמיתית שלו. עבור שיינה מונטיאל מקליפורניה, הם עוררו זיכרונות שלא דעכו מעולם.
2+מונטיאל, בת 38, הייתה בת חמש כשנדבקה בנגיף ב-1993. כעת, יותר משלושה עשורים לאחר מכן, היא בחרה לדבר בפומבי על מה שעברה. בתחילה, התסמינים נראו שגרתיים. מונטיאל קיבלה אנטיביוטיקה לשפעת, וההורים לא חששו. אך מצבה החריף במהירות: "יום אחד התחלתי לדמם דרך פי הטבעת ולא יכולתי לשלוט בזה" סיפרה. לדימומים הקשים נוספו הקאות, כאבים עזים ורגישות עורית קיצונית – כל מגע גרם לה לרתיעה.
בבית החולים נבחנו ונשללו תחילה אפשרויות כמו דלקת קרום המוח ולוקמיה. האבחנה הנכונה הגיעה דווקא בזכות רופא שחזר מסמינר רפואי וזיהה את התסמינים כנגיף האנטה. מונטיאל הועברה לאשפוז בבית חולים לילדים, שם אושרה האבחנה.
תמונת המחלה – במקרה של שיינה:
- מהלך המחלה נמשך כשבועיים וכלל פריחה מדממת מתחת לעור
- ההדבקה, ככל הנראה, התרחשה בעת משחק בגינה ביתית כפרית וחשיפה לצואת בעלי חיים
- לאחר ההחלמה עברה מעקב רפואי של שנתיים מחשש לפגיעה בכליות ובראייה
- מצבה היה נדיר עד כי הרופאים ביקשו מאמה רשות לתעד הכול
2+ההחלמה הגופנית הייתה מלאה. הנפשית – לא. "פיתחתי חרדת בריאות ופחד מהקאות," אמרה מונטיאל. "זה לא עזב אותי". עכשיו, עם חזרת הנגיף לכותרות, הגיע גם חשש חדש. "כל החיים אמרו לי שזה עובר רק דרך מכרסמים. לשמוע שייתכן הדבקה מאדם לאדם – זה מצמרר. לדעת שיש אנשים שמתמודדים עם זה עכשיו" אמרה ועצרה לרגע, "זה מצמרר".
