כל אדם בעולם לוקח כמובן מאליו את החופש לבחור מה ללבוש בבוקר, לאיזה סרט ללכת בערב או באיזה סגנון להסתפר. אבל בצפון קוריאה, המדינה המדכאת ביותר על גבי הגלובוס, החלטות יומיומיות פשוטות כאלה הן עבירות פליליות חמורות שיכולות להוביל אתכם ישירות למחנה עבודה – או גרוע מכך, אל מול כיתת יורים.
7+בעוד שמשפחת קים השלטת מכתיבה כל פרט בחיי האזרחים, הנה 14 דברים הזויים לחלוטין שהם פשע בלתי נסלח בצפון קוריאה, המבוססים על חוקי המשטר:
1. גלישה באינטרנט
שימוש ברשת האינטרנט העולמית הוא מחוץ לתחום עבור האזרח הפשוט (שבכל מקרה אינו מחזיק במכשיר מתאים). בשנת 2000 השיקה המדינה רשת פנימית וסגורה בשם "קוואנגמיונג" לשימוש ממשלתי. לבכירים מסוימים יש גישה מוגבלת ל-28 אתרים זרים חיוניים בלבד, אך ורק תחת מעקב צמוד ובאמצעות מחשבים המריצים את מערכת ההפעלה המדינתית "רד סטאר".
2. צריכת מדיה זרה
ספרים, מוזיקה, סרטים או תוכניות טלוויזיה שמגיעים מחוץ למדינה – כולם אסורים בהחלט לצריכה. העונשים על החזקת חומרים כאלה נוקשים ביותר, אלא אם כן אתם חלק ממשפחת קים. השליט הקודם, קים ג'ונג איל, היה ידוע באהבתו לקולנוע, ועל פי הדיווחים גם בנו, השליט הנוכחי קים ג'ונג און, חובב סרטים זרים.
7+3. שיחות טלפון
שיחות טלפון מקומיות מותרות רק לאליטה ומחייבות זהירות מופלגת לגבי זהות המשתמש ועיתוי השיחה. אך הטאבו הגדול באמת הוא שיחות בינלאומיות. בשנת 2007, בכיר בממשל הוצא להורג מול קהל המונים לאחר שבמרתף ביתו התגלו מכשירי טלפון המחוברים לרשתות בינלאומיות.
4. לבישת מכנסי ג'ינס
מכנסי ג'ינס כחולים נחשבים בעיני המשטר כסמל מובהק של דקדנס וקפיטליזם אמריקאי, ולכן הם מחוץ לחוק. האיסור כה קיצוני, עד שבתוכניות המערביות הבודדות שמותרות לשידור במדינה (כמו תוכנית גינון בריטית, למשל), המשטר דואג לטשטש את מכנסי הג'ינס של המשתתפים.
7+5. תספורת חופשית
שיער ארוך או פרוע מדי הוא עבירה על החוק, אך גם הביקור במספרה מנוהל ביד ברזל. הממשלה מחזיקה ברשימה רשמית של 28 תספורות חוקיות בלבד – 18 לנשים ו-10 לגברים. כל תספורת אחרת נחשבת לפשע שיכול להסתיים בעונש מוות, ואם אזרח מעוניין להחליף תספורת מאושרת אחת באחרת, הוא נדרש להשיג אישור ממשלתי מיוחד.
6. החזקת מיקרוגל
בצפון קוריאה אין ארוחות מוכנות למיקרוגל, פשוט כי המכשיר עצמו לא קיים במדינה ונחשב למותרות מערביים אסורים. הסיבה האמיתית מאחורי האיסור היא מחסור חמור באנרגיה ובחשמל, אם לכל אזרח היה מיקרוגל חופשי לשימוש, רשת החשמל הלאומית הייתה קורסת מיד.
7+7. בחירת מקום עבודה
האזרחים אינם יכולים לבחור את מקצועם. המפלגה השלטת היא זו שקובעת ומקצה לכל אדם את תפקידו ומקום עבודתו בהתאם לצרכים המשתנים של המדינה. עובדים שאינם מפגינים יעילות בתפקידם מוחלפים במהירות, על כל המשתמע מכך.
8. נהיגה ברכב
רק פקידי ממשל בכירים הנמצאים ביחסים טובים עם המפלגה (והנהגים האישיים שלהם) מורשים לקבל רישיון נהיגה, מה שמגן על 99% מהאוכלוסייה מפני עבירות תנועה. בנוסף, הזכות לנהוג שמורה לגברים בלבד – לנשים אסור לשבת מאחורי ההגה.
7+9. בחירת מקום מגורים
התושבים מחויבים לגור אך ורק היכן שהממשלה מורה להם, לרוב בצמוד למקום העבודה שנכפה עליהם. המגורים בעיר הבירה, פיונגיאנג, שמורים אך ורק לאליטה של המפלגה. למעשה, מיקום המגורים משמש כמדד למעמד הציבורי: ככל שהמשטר שולח את האזרח רחוק יותר מהבירה, כך מעמדו בעיני המפלגה נמוך יותר.
10. חוסר כבוד למשפחת קים
כל אזרח מחויב לתלות בביתו את דיוקנותיהם של קים איל סונג, קים ג'ונג איל וקים ג'ונג און. על התמונות להיות נקיות לחלוטין מאבק, ובמקרה של שריפה או אסון, הן הדבר הראשון שיש להציל מהבית. בשנת 2020, אם משפחה עמדה בפני עונש מאסר ממושך לאחר שהצילה את ילדיה מהשריפה שפרצה בביתה – אך השאירה מאחור את דיוקנות המנהיגים.
7+11. חוסר קשב לנאומי המנהיג
כאשר המנהיג העליון נואם בטלוויזיה או ברדיו, חובה להקשיב בקשב רב. בשנת 2015, פקיד ממשל עייף ותשוש ביצע את הטעות הגורלית ונרדם במהלך נאומו של קים ג'ונג און. בעקבות כך, הוא הוצא להורג באמצעות תותח נגד מטוסים מול קהל של למעלה מ-100 אנשים.
12. חיוכים וצחוק בימים מסוימים
אפילו רגשות בסיסיים נשלטים על ידי המדינה. ב-8 ביולי, יום השנה למותו של קים איל סונג (הדיקטטור הראשון), המדינה כולה מחויבת להתאבל. כל הפגנה של שמחה, חיוך או צחוק ביום זה עלולים להוביל את האזרח ישירות למחנה עבודה בכפייה או להוצאה להורג מהירה.
7+13. עזיבת המדינה
לאזרחי צפון קוריאה אסור לעזוב את גבולות המדינה לעולם ובשום מצב. האנשים היחידים שמורשים לצאת לחו"ל הם פקידי מפלגה בכירים המלווים את קים ג'ונג און במסעותיו הבינלאומיים הנדירים. ניסיונות עריקה לדרום קוריאה דרך הגבול מסתיימים בעונשים מחרידים ואכזריים לעורק ולבני משפחתו שנשארו מאחור.
14. אי-השתתפות בבחירות
באופן מפתיע, במדינת הסיוט הטוטליטרית הזו מתקיימות בחירות, וההשתתפות בהן היא חובה תחת איום בעונש חמור. עם זאת, לאזרחים אין באמת זכות בחירה: בקלפי מופיע רק מועמד יחיד לכל תפקיד, אשר מונה מראש על ידי מפלגת השלטון.
