השבוע מדינת ישראל הגיעה לרגע סוריאליסטי שקשה להאמין שהוא אמיתי: הרמטכ"ל הורה לשפוט לוחם קרבי בגלל פאץ' שכתוב עליו "משיח" – לוחם, קרבי, נלחם ביהודה ושומרון, ומסכן את החיים שלו בשביל המדינה.
2+ועל מה הוא קיבל מחבוש? לא על הפקרת עמדה, גם לא על סרבנות. אפילו לא על הדלפת סרטון לתקשורת שגרם לנו נזק הסברתי אדיר ופגע בביטחון המדינה – רק על פאץ' שכתוב עליו "משיח".
כן, במדינת היהודים, בצבא של מדינת היהודים – מכניסים לוחם לכלא בגלל המילה "משיח". ועם ישראל? עם ישראל כבר אלפי שנים מתפלל שלוש פעמים ביום לגאולה. מיליוני יהודים אמרו כבר לאורך הדורות: "אף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
2+זו לא סיסמה קיצונית – זו האמונה הבסיסית של כל יהודי. והאבסורד הכי גדול? אותם אנשים שכל הזמן מטיפים שצריך לשלב חרדים בצבא, שצריך לגייס יותר דתיים, שצריך "ישראליות משותפת" – פתאום נבהלים כשהיהדות באמת נכנסת לצה"ל.
רוצים את היהודי, את המסורתי, את הדתי, את החרדי – אבל בלי היהדות ובלי האמונה, את הלוחם בלי הזהות שלו. כי מבחינתם מותר לחייל להביא את הגוף לקרב
אבל לא את הנשמה.
2+ומי בדיוק קובע מהם ערכי מדינת ישראל? אנשי האולפנים? פרשנים ששכחו את המורשת של העם שלהם? לעם ישראל יש מורשת של אלפי שנים. ובתוך המורשת הזאת יש אמונה, יש גאולה ויש גם משיח.
בזמן שלוחמים בעזה ובלבנון שרים "אני מאמין" לפני כניסה לקרב יושב פרשן באולפן חדשות ומסביר לציבור שהמילה "משיח" מנוגדת לערכי המדינה. מנותקים מלוחמי השטח, מנותקים מהעם – מנותקים מהזהות היהודית שעליה המדינה הזאת קמה.
דווקא עכשיו, אחרי חודשים של מלחמה, אחרי שראינו לוחמים נכנסים לקרב עם ציצית, תהילים ואמונה – יש מי שמנסה לחנך מחדש את הרוח של החיילים. והאמת?
לרוב הלוחמים בשטח כבר יש המנון קבוע ואת הרוח הזו אי אפשר למחוק.
