בבחירות 2019 סבב א' היה רוב למחנה הימין להרכיב קואליציה אבל אז הודיע ליברמן שלא יצטרף אם לא יהיה גיוס חרדים כפי שדרש. כולם היו בטוחים שברגע האחרון יקרה משהו כי לא יתכן מצב שלא תוקם ממשלה וילכו לסבב בחירות נוסף ברצף. זה לא קרה והכנסת אכן התפזרה שנית. הדבר חזר על עצמו פעם ועוד פעם, כשבכל הפעמים ליברמן מסרב לתת את האצבעות שצברה מפלגתו לטובת הקמת קואליציה בראשות נתניהו.

ב-2022 הצליחו מפלגות האופוזיציה דאז להרכיב ממשלה כשליברמן ציר מרכזי בא. ואז בא הפלא הגדול – ליברמן תמך לפתע בחוק גיוס דרדל'ה, שהעניק פטור מלא לחרדים ואף אפשר להם לצאת לעבודה בגיל מוקדם בהרבה. יעדי הגיוס היו צנועים ועלובים למדי, שלא היו ממלאים את צרכי צה"ל בשמם כולם נזעקים היום. או אז התגלתה המטרה האמיתית של המהלך- הפלת נתניהו. לא חרדים, לא צה"ל ולא בטיח. מי שתמך בחוק הגיוס ההוא, הם בדיוק מי שצועק על הצורך בגיוס חרדים היום- אותו ליברמן, לפיד, ואיתו בנט, ובני גנץ. גם היום כמו אז אפשר לקבוע בוודאות שלא הגיוס מעניין אותם, אלא ראשו של נתניהו. ואם רק תיקרה בפניהם ההזדמנות – יעשו זאת שוב. ולעזאזל צרכי צה"ל, חיילי המילואים הקורסים וחיילי הסדיר ששירותם יוארך.

אלה אותם אנשים היום שהבטיחו אז ומבטיחים היום גם שלא יישבו עם הערבים. הם הפרו את התחייבותם בלי להניד עפעף, ואין שום סיבה להאמין שלא ייעשו זאת שוב. כי כשהמטרה היא בכלל אחרת – והיא הפלת נתניהו וגוש הימין כולו – למי אכפת בכלל מהאמצעים להשיג זאת. הם יתנו פטור מלא לחרדים, כפי שכבר עשו, וכל המזדעקים ומוחים, ימחאו להם כפיים אם יעשו זאת בשם המטרה המקודשת.
יש גורמים בימין שלא מבינים זאת. הם חושבים שעדיף להיות צודקים מאשר חכמים. ושמרוב צדק ויושר ימצאו את עצמם באופוזיציה עם קואליציה מסוכנת שתיאלץ כבר בימיה הראשונים לסגור, בהכנעה, את כל זירות הלחימה הפתוחות, בעזה, לבנון ואיראן, כדי לרצות את השותפה החדשה – ישנה כשמועצת א-שורא בראשה.
