ד"ר אדי כהן התארח הבוקר (חמישי) בתוכניתה של טל מאיר, "ישראל הבוקר", לדיון על שתי סוגיות בוערות בזירה הערבית: השפעת סין על האזור והמבוכה המדינית מול איחוד האמירויות. בריאיון הציג כהן תמונה מורכבת של הערצה ערבית לעוצמה הסינית, לצד משבר אמון סביב ביקורים חשאיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו במפרץ.
3+כהן הסביר כי בעולם הערבי תולים תקוות רבות בסין כמשקל נגד לארצות הברית ולישראל. לדבריו, הסינים נתפסים כגורם היחיד שמסוגל לבלום את התוכניות האמריקניות באזור: "מבחינת הערבים, לא ניתן לגעת בסין ולא ניתן ללחוץ עליה. כאשר הסינים הורסים מסגדים ומתעללים במוסלמים במחנות ריכוז וחינוך מחדש, אין ערבי אחד שפותח פה. להם מותר לעשות מה שבא להם כי הם מעצמה".
עוד ציין כהן כי הקשרים ההיסטוריים בין סין לעולם הערבי, שהחלו בתמיכה בטרור ובאספקת נשק לפלסטינים בשנות ה-70 וה-80, מהווים בסיס לאמון הנוכחי. הוא הדגיש כי בניגוד לפרשנות הישראלית המיידית, בעולם הערבי מעדיפים להמתין לתוצאות הסופיות של ביקור טראמפ בבייג'ינג לפני שהם מסיקים מסקנות.
3+בחלקו השני של הריאיון עסק כהן במתיחות הדיפלומטית שנוצרה לאחר שלשכת ראש הממשלה הודיעה על ביקורו או נתניהו באיחוד האמירויות במהלך מבצע "שאגת הארי". משרד החוץ באבו דאבי הוציא הכחשה חריפה וטוטאלית לקיומו של הביקור ולדיווחים על משלחת צבאית של צה"ל שהגיעה למדינה להפעלת מערכת "כיפת ברזל".
כהן הגדיר את הסיטואציה כ"ילדותית" והעלה שתי אפשרויות למקור הפער בדיווחים. לחץ אזורי – האמירתים חוששים מתגובת איראן או מפגיעה ביחסים עם בעלות בריתם במפרץ, כמו כוויית. בנוסף ישנו משבר אמינות – או שלשכת ראש הממשלה לא דיווחה אמת, או שהאמירויות בוחרות להסתיר את המציאות משיקולים טקטיים.
3+סוגיית סין והאמירויות משקפת את הדינמיקה החדשה במזרח התיכון: סין הופכת לשחקן דומיננטי באזור, לא רק כלכלית אלא גם כחלופה פוליטית לארה"ב. שתיקת המדינות המוסלמיות מול רדיפת האויגורים בסין היא הוכחה לכך שהאינטרס האסטרטגי גובר על הסולידריות הדתית.
הכחשת הביקור של נתניהו באמירויות מראה כי למרות הנורמליזציה, היחסים עדיין רגישים מאוד לשיקולי ביטחון אזוריים ולצורך לשמור על חזית אחידה מול דעת הקהל הערבית בתקופות של מבצעים צבאיים.
3+כעת, ישראל מוצאת את עצמה בתווך שבין הניסיון לשמר יחסים אסטרטגיים וחשאיים עם מדינות המפרץ, לבין הצורך להציג הישגים מדיניים לציבור הישראלי – מתח שעלול להוביל למבוכות דיפלומטיות כפי שראינו בפרשת ההכחשה האמירויות.
